מאגר סיפורי מורשת

שמי אלעד אברהם, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי ומביא את סיפורה של אירית אלישע. אירית נולדה ברומניה, בעיר בוצ'צ'אה בשנת 1940 לבית משפחת גולדמברג. היא עלתה לישראל בשנת 1961.

אירית מספרת:

בית ההורים

כשעלינו לארץ מרומניה קראו לי אינדה וכשבאנו לארץ, בשדה התעופה החליפו לי את השם לשם עברי  לאירית. נולדתי ברומניה, בעיר בוצ'צה להורי בלומה וישהו. היינו בבית שלושה ילדים אני, מינה וצילי ז"ל, שנפטרה בארץ .

ברומניה גרנו בבית בין 4 חדרים, באחד מהחדרים הקדמיים בישלנו, התקלחנו ועשינו כביסה בגיגית, נהגנו לשחק בחוץ בשלג. גרנו בשכונה שהייתה נוצרית, אבל היחסים עם השכנים היו מאוד טובים, עד עכשיו יש לי חברים משם.

אבא היה בעל בית מלאכה לעיבוד עורות ואמא עזרה לו. אמא הייתה אדם חם, אוהב, מחבק, מנשק, מפנק ואבא היה בן אדם סגור אך דאגן. אבא – היה גבר יפהפה, גבוה עם עיינים כחולות, כחולות כמו השמיים. אמא הייתה נמוכה ומלאה אבל עם פנים יפהפיות.

גרנו בשכונה שרוב התושבים היו נוצריים. לא היה לנו בית כנסת, אם היינו רוצים ללכת להתפלל, היינו צריכים לנסוע לעיר הקרובה, שהייתה במרחק של כ – 20 ק"מ ממקום הולדתי. בעיר זו גם עשינו את רוב הקניות: לחם, בשר, תפוחי אדמה, קמח, חלב, מוצרי חלב … הכל !! בדרך כלל ביום-יום, אכלנו מרק, ירקות, בשר וממליגה. לקראת שבת היה תפריט שונה, אכלנו: חלות, מרק עוף, קיגל, צ'ולנט.

זיכרונות ילדות

בילדותי היו לי חברים, חברים שלמדו איתי בבית ספר, בכיתה, הם גרו בשכנות איתנו. יחד שיחקנו בעיקר בחוץ: תופסת, משחקי ריצה, שיחקנו במשחקים בשלג. בשעות הפנאי בעיקר קראתי ספרים. בזמן הפנוי אהבתי טיולים בטבע וקריאת ספרים. למדתי בבית ספר עממי בכפר. למדנו את מקצועות: גיאוגרפיה, מתמטיקה, לשון רומנית, היסטוריה, צרפתית, עבודות יד וספורט. הקשר עם המורים היה טוב, היו יחסים מלאי כבוד אבל לא חברות. המשמעת הייתה מאוד חזקה. היו גם עונשים כמו, לא לבוא לבית ספר יומיים, לעמוד בפינה שעות מול כל הכיתה. אם המעשה שעשית היית קשה אז גם העונש והיו לוקחים את הילד מכיתה לכיתה לעשות לו בושות ולהשפיל אותו.

הייתה לנו גם תלבושת האחידה שכללה חצאית כחולה, חולצה לבנה וכובע ברט חובה. היו גם טיולים ולפעמים מסיבות. אני זוכרת לטובה מורה מבוגר לשפה רומנית שהוא היה כמו אבא שלנו. אני אהבתי במיוחד ללמוד היסטוריה, מתמטיקה ורומנית. לא אהבתי ללמוד גיאוגרפיה, לשון רומנית וספורט. בבית הספר שלי היה מבוסס על עקרונות חינוכיים של חברות, כבוד הדדי ולקבל את האחר.

זכרונות משנות העשרים

בשנות הבגרות המוקדמות, הקשבתי למוסיקה פופולרית, עממית וג'אז. נהגנו לרקוד אז ריקודי פולקלור רומני ריקודים סלוניים וטנגו וואלס. הזמרים והלהקות הידועים בתקופה ההיא היו איב מונטן זמר צרפתי, שרל אזנבור זמרים צרפתיים. אני אהבתי שירים רומנטיים, שירים של אהבה, השיר שהכי אהבתי היה לפאם. רקדנו רק במסיבות של בית הספר ובמועדון עם חברי הכיתה שלי והחברים מהשכונה בה גרתי.

בתקופתי נהגו בזמן הפנוי ללכת להצגות תאטרון, הופעות של להקות מוסיקליות עממיות, סרטים, קריאת ספרים, שירים שמענו בפטיפון. בילינו בעיקר בפגישות עם חברים, שמענו שירים בפטיפון והלכנו לסרטים ביחד.

בשנות העשרים שלי עליתי לישראל והייתי ממש נרגשת.

אהבה ומשפחה

הדור של ההורים שלנו היו דור ניצולי שואה והיו יותר סגורים. הקשר היה יותר של דאגה וקשר אישי לא היה. לא יכולנו לשוחח על כל דבר. הקשרים בין גברים ונשים נוצרו דרך המשפחות, שידוכים, פגישות אקראיות בקולנוע, בעיר ובטיילת. הבנים היו מחזרים אחרי הבנות עם זר פרחים, הזמנה להצגה, לסרט ולפעמים מתנות. יחסים של אינטימיות היו אסורים, כמעט כלום. היה מותר רק נשיקה יותר בלחי במקום בפה.

אני ואברהם 

את בן זוגי הכרתי על ידי בני משפחה, המשפחות הכירו בינינו וככה נוצר הקשר. הכרנו בישראל, בנהריה ופה התחתנו ונולדו לנו שני ילדים. היום יש לנו שבעה נכדים, ארבעה מהבת שלנו ושלושה נכדים מהבן. הבן הבכור עד לא מזמן, היה מנכ"ל מפעל זיתא, והבת מנהלת חשבונות של עסק של חשמל עדן אור. בני גר בגשר הזיו, והבת גרה בבית לידי.

 ביום חתונתנו

עלייה, תקומה והתיישבות

עליתי בשנה 1961 והסיבה לעלייה היא אנטישמיות ברומניה, רדיפת היהודים. הגעתי בטיסה ישירה, יחד עם המשפחה שלי. הטיסה נחתה בשדה תעופה לוד ומשם נסעתי באוטובוס לנהריה. בנהריה כבר גרו דודים שלי,  שבעת האחים של אבא שלי היו פה.

כשהגענו לארץ, הייתי ארבעה חודשים בקיבוץ גבת, עבדנו שם ולמדתי עברית. היה לי ממש כיף שם, היה לי ממש טוב שם למדנו עברית. כעולה חדשה הרגשתי טוב, הייתי שמחה ומאושרת, הייתה לי קליטה קלה. אני זוכרת רגע מרגש במיוחד, אחרי שבוע שהיינו בארץ, פגשתי את סבתא שלי שלא ראיתי אותה 15 שנה. מאוד התרגשתי, מאוד אהבתי אותה היא הייתה כל כך יפה וקטנה. בהמשך, לאחר מכן היא עברה לגור איתי בבית.

קישור לקובץ הריאיון שערכתי עם סבתי

הזוית האישית

אלעד אברהם ראיין את סבתו אירית במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ומביא את תיעוד סיפורה.