מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של חנה נחמיאס

האנטשמיות כלפי היהודים במרוקו – סיבה לעלייה

חנה נחמיאס לבית משפחת ביטון, נולדה בשנת 1938 במרוקו בקזבלנקה ועלתה לארץ בשנת 1954.

שמי חנה נחמיאס, עליתי לארץ ישראל בשנת 1954 הגעתי לארץ ישראל ממרוקו כשהייתי בגיל 16 שנה. עליתי יחד עם משפחתי באנייה. עלינו לארץ ישראל משום שהערבים לא איפשרו ליהודים לחיות בשלום ובשקט הייתה אנטישמיות במרוקו. הערבים ניסו לחטוף אותנו כאשר היינו הולכים לבית הספר והם הציקו לנו הרבה בחיי היום יום.

היו לנו זכרונות יפים ממרוקו ואחד הדברים שאני זוכרת ורוצה לספר לכן על אופי האירועים והשמחות שחווינו בעבר במרוקו – חגגנו בחצר ביתנו ולא באולם. לא היו לנו את כל השכלולים שיש היום, אך היה לנו ממש כיף והרגשנו מאוחדים וידענו ליהנות למרות שלא היה לנו את כל השפע שיש היום.

כאשר בני חגגו בר מצווה בארץ, בגיל 13 שנים כמו כל הילדים, התרגשתי מאוד מכל השכלולים שיש סביב החגיגות והמסיבות דברים שבעבר לא היו לנו במרוקו.

זו תמונה של הנכדה שלי מחגיגת הבת מצווה שלה

בהיותי במרוקו המשפחה והקהילה שילמו כסף לנציגים הציוניים כדי שיזרזו את העליה לארץ ישראל. העלייה תמיד הייתה בלילה, בשקט שלא יראו אותנו. הוציאו אותנו עם המזוודות ולקחנו רק את הבגדים שהיו עלינו, נאלצנו להשאיר את כל רכושנו במרוקו.

כשעלינו לארץ, לא היה לנו כל פחד והייתה שמחה גדולה. כשהגענו לחיפה, לקחו אותנו למושב "נחלי ראובן" שליד חדרה.

חנה זוכרת סיפור מצחיק שקרה לה. סיפור על העששית: שבת אחת נשברה לנו העששית בבית כיוון שנשבה רוח חזקה. למחרת הלכתי למכולת ושאלו אותי מה אני צריכה? אמרתי: את זה: "מנורה" והצבעתי על העששית.

גרתי עם המשפחה בזיכרון יעקב ובעלי עבד כמציל בבית ההבראה. התחתנתי שנה אחרי ואז נולד הבן הגדול. החתונה שלנו הייתה בבית הכנסת החדש במושב זרחיה.

מושב זרחיה

"זְרַחְיָה הוא מושב ציוני (מכיל אוכלוסייה מעורבת דתית וחילונית) הממוקם כעשרה קילומטר דרום מערבית לצומת קסטינה ומשתייך למועצה אזורית שפיר.היישוב הוקם בשנת 1950, כמעברה של עולים מאיראן בסמוך לחורבות הכפר ג'לדי ונקרא על שמו של אחד מאבותיו של עזרא הסופר וכן על שם אביו של אחד היהודים שעלו לארץ ישראל מגלות בבל". (ויקיפדיה)

העיסוק שלי היה כסייעת בגן במשך 17 שנה ו – 16 שנה עבדתי כטבחית במטבח בפנימיה.

אירוע מצער שחוויתי

צער גדול שיש לי וכאב עמוק שבני ציון נפטר. בני סיים את השרןת בצבא, ברוך השם והוא החליט לעבוד באבטחה לאחר הצבא. הוא השכיר בית והכיר אנשים שישבו איתו אכלו איתו, ישנו איתו ובסוף הזיקו לו לבריאותו. יום אחד קמנו ובישרו לנו את מותו של ציון בני. עד היום אנחנו לא יודעים מי הרג אותו ואיך הוא נפטר ?השופטת בבית המשפט טוענת שמישהו ירה בציון אבל עדיין לא יודעים. אנו משערים שאחד מהחברים ירה עליו בלילה. הרב שלנו עודד אותי ועזר לי ואמר לי להמשיך להאמין בבורא עולם.

אני שמחה לבוא למועדון כי מאוד קשה לי מהסיפור הזה של אובן בני והחברות והאנשים פה במועדון מעודדים אותי להמשיך לחיות.

הזוית האישית

חנה נחמיאס: ברכה לשירה ומעיין. תודה לכם שאתם מפיצים לי את הסיפור הזה, אני מרגישה שאתן כמו הנכדות שלי! כל יום אני חושבת עליכם, כשאני מבשלת ומנקה ואני שואלת את עצמי מתי תבואנה הבנות? אני אוהבת אותכן ונהנתי מאוד לדבר אתכן.

אוהבת הרבה חנה נחמיאס

מעיין ושירה רוצות להודות לחנה שסיפרה להן את סיפורה ושיתפה אותן.

מעין אברגל: אהבתי את תכנית הקשר הרב דורי, מכיוון שלמדתי מנסיון החיים של חנה ומהסיפורים שלה, למדתי איזה אשה מיוחדת היא ואני אוהבת אותה מאוד.

קליפ מעורבות בקהילה הקשר רב דורי – "מרכז יום לקשיש" שבישוב אבן שמואל