מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא וסבתא שלי, עליזה וסמי

במסיבת יום הולדת לסבתא עליזה
ביום החתונה של סבתא עליזה
סבתא עליזה סמבל מספרת לאיתמר את סיפורה

שמי איתמר סמבל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם סבתא שלי עליזה סמבל.  סבתא עליזה נולדה בשנת 1949 לבית משפחת סבן

סבתא עליזה מספרת:

"לאבא שלי קראו גריבלדי ולאמא שלי קראו גיטה. המשפחה שלנו עלתה מלוב לישראל , יש לי ששה אחים, ואני זוכרת היטב את תקופת המעברה ואת התנאים הקשים בה. אני זכרת שגרנו בצריפים ולא היו שירותים וכולנו עשינו את הצרכים בדלי. אמא שלי, גיטה, עבדה כבשלנית, טבחית, בפנימייה של ילדים. אבא שלי עבד בתל נוף כטכנאי מטוסים. לאחר תקופה, אמא שלי חלתה והרופאה שבדקה אותה אמרה לנו שמישהו חייב להשאר עם אמא שלנו בבית ולטפל בה. אני נבחרתי לטפל בה והפסקתי ללמוד מכיתה ו' כדי לטפל באמא שלי. המאמץ היה שווה,  שווה את זה, כי אמא שלנו החלימה מהמחלה וחיה עוד שנים רבות וזכתה לראות את הנכדים של כולנו.

הזכרון הנוסף שלי מהמעברה הוא תקופת הצנע. לא היה מספיק אוכל ומזון והיינו מקבלים כרטיסים, תלושי מזון, שאיתם קבלנו הקצבת אוכל. אני זוכרת שקיבלנו שני כרטיסים ביום לאוכל לביצים ולחמאה. כך דאגנו שתמיד יהיה אוכל בבית. בבית שלנו תמיד הייתה אווירת שמחה. בכל יום שבת הדודים שלי היו מגיעים ויחד היינו חוגגים ושרים, ומאוד שמחים. אני זוכרת שכל השבוע יחיכינו ליום הזה. אני ואחותי שיחקנו ביחד בכל מיני משחקים, שיחקנו בגננת, שיחקנו עם מקלות, כי בזמן  ההוא לא היו לנו בובות אז שיחקנו עם מקלות כתחליף לבובות.

אני וסמי בעלי

את בעלי סמי פגשתי בשנת 1964. זו הייתה אהבה מאוד גדולה, עד עצם היום זה. לסמי, בעלי היו תשעה אחים ואח אחד ניפטר עוד לפני שהכרתי אותו. הם היו שמונה אחים ונישארו שבעה אחים ובת אחת. לאמא שלהם קראו נג'יה והיא ניפטרה לפני שנה והיא הייתה בת מאה ושלוש. לאבא שלו קראו עזרה והיו לו עיניים כחולות. הוא היה האיש הכי מקסים בעולם. ההורים של סמ, בעלי עלו לארץ מעיראק.

התחתנו בשנת 1966. כשהייתי  בת 17, סמי לא הסכים שאני אלך להתגייס לצבא ולכן התחתנתי בגיל 17, בשביל לא ללכת לצבא. אני זוכרת את היום שבו סמי בא לבית שלי כדי לפגוש את ההורים שלי. אני מאוד התרגשתי ומרוב שהתרגשות ברחתי מהבית והייתי  אז רק בת 15, אך בסוף אחותי יצאה לחפש אותי וחזרנו יחד הביתה לפגישה עם החתן.

אני התחתנתי ברבנות שזה היה בתל אביב. מאוד התרגשתי וההורים שלנו מאוד התרגשו וגם סמי היה לחוץ לקראת החתונה. הכי התרגשתי בחתונה, מהשמלה שלי. הייתה לי שמלה מפוארת ולבנה. אירוע נוסף שריגש אותי בחיים היה כשסוף סוף היה לנו בית משלנו. מאוד אהבתי את הבית שלנו, בבית זה גידלתי ארבעה ילדים. הבית  לא היה גדול, אך זה היה שלנו.

עבדתי במפעל לכותנה שייצר בדים ובגדים אפנתיים . היו לי אז שתי חברות טובות. הן היו שתי אחיות ושתיהן היו חברות שלי. במשך השנים כל אחת התחתנה וכך הקשר שלנו נותק. איבדנו את החברות ואני מאוד, מאוד מתגעגעת לחברות שלי לשתי חברותי קראו: סביחה ולשנייה מלכה.

אני וסמי בעלי ביום חתונתנו

תמונה 1

הבנו לעולם ארבעה ילדים. לצערנו, נשארו שלושה ילדים. הילדה שלי חלתה בסרטן בראש ונפטרה, יהי זיכרה מבורך לעד.

עברתי בימי חיי את מלחמות ישאל, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. בתקופת מלחמת ששת הימים, הייתי בהריון עם בתי אוסנת, היא הבת הבכורה שלי. אני זוכרת שהייתי מאוד לחוצה, כי בסך הכל הייתי נערה בת 18, וכבר בהריון בתקופה של מלחמה.

אני זוכרת איך הצטרף למשפחה שלנו גם כלב. פעם הבן שלי חזר הביתה עם גור כלבים והחביא את הכלב מתחת לחולצה שלו, כדי שאני לא אראה שהוא הביא גור הביתה. בסופו של דבר, גידלנו את הכלב בשמחה רבה.

היום יש לי תשע נכדים ואחד מנכדי עומד להתחתן בקרוב בחודש יוני ואנחנו מאוד מתרגשים לקראת החתונה של הנכד שלנו.

בתמונה, סמי בעלי עם נכדנו איתמר, בילדותו

תמונה 2

היום אני מאושרת בזוגיות הטובה שלי עם בעלי סמי. יש לי עוד חלום להגשים, לסמי בעלי לא יצא לחגוג בר מצווה עד היום ואנחנו חושבים לחגוג לו בטקס בר מצווה בכותל.

התחביב העיקרי שלי עד היום הוא לבשל ולהכין אוכל לנכדים שלי ולבן שלי ולבנות שלי ולבעל שלי.

הזוית האישית

הנכד איתמר: לסבתא היקרה, תודה ממש על זה שבאת למפגשים וסיפרת לי את סיפורך.

סבתא עליזה: מאוד נהנתי מהתכנית ומהחוויה המשותפת עם הנכד שלי

תודה חמה למורה לילך שהביאה לנו את התכנית החשובה הזאת!

מילון

צחרי המה הומו בוק
שהיה לך לבריאות

ציטוטים

”כפרה שלי“

הקשר הרב דורי