מאגר סיפורי מורשת

היי שמי שנטל, נולדתי בפריז שבצרפת בשנת 1954. הייתי תלמידה מצטיינת, היה לי ילדות רגילה במעמד של יהודים בצרפת אחרי השואה. עליתי לארץ בשנת 1973 כשהייתי בת 19 וכאן הכל השתנה: ארץ, שפה ותרבות. מעיר מהממת עם תרבות אין סופית ואוכל מדהים למדבר מטאפורי, אבל כשאתה בן 20 העצמאות היא החשובה ביותר וזה מה שקיבלתי כשעליתי לארץ. לעצמאות מוגנת.

הגעתי למכינה של האוניברסיטה שבירושלים שהיו בה סטודנטים מכל העולם. גילתי עולמות חדשים שלא הכרתי ואני שיצאתי מתיכון שבו למדו רק בנות, אהבתי את הערבוב הזה של בנים ובנות במשותף. הייתי סטודנטית לתפארת. התחלתי ללמוד עברית, לטייל בארץ עד שפרצה מלחמת יום כיפור. הייתי בשוק, למי שבא מצרפת, היה קשה להתמודד עם מצב של מלחמה. אחד המדריכים שלנו נפל במלחמה זו דבר שהשפיע עלי מאוד.

בסוף השנה ול אחד התפזר ללימודים (יש לציין שרוב הצרפתים חזרו לצרפת), אני נשארתי בארץ, כי ההורים שלי עלו לארץ בזמן המלחמה. התחלתי ללמוד ניהול מלונאות בהרצליה פיתוח, במהלך לימודי, אחותי נפטרה בצרפת. כל התכניות השתבשו, נפלה עלינו קטסטרופה משפחתית שאין כמוה. היא השאירה שתי בנות קטנות, אחת בת שלוש והשנייה בת שנה וחצי. כל קיץ הם היו באים לארץ לחופשה לחודשיים, (היום שניהם עלו לארץ אחת לפני עשר שנים והשנייה לפני שנה והן מאוד מרוצות). אחרי כמה זמן, הכרתי בחור צרפתי והתחתנו, במקביל, הפכתי להיות מורה לצרפתית ביפו, אצל הנזירים. נכנסתי להריון וילדתי את בתי הבכורה (אימא של שלו, עמו אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי).

אחרי שנתיים התגרשתי, הייתי לבד עם הילדה. היה לי קשה, הייתי צריכה לעבוד בשתי עבודות בשביל להתפרנס. ביום הייתי מזכירה ובערב לימדתי צרפתית, פעמיים בשבוע בקונסולייה הצרפתית. מהרגע הזה התחלתי להכיר אנשים ישראלים והתחלתי לדבר ממש עברית, נפתחתי לחברה ולחיים שבישראל. סוף סוף התחלתי להרגיש בבית, שמעתי מוזיקה ישראלית, גיליתי את מתי כספי, סיפורי פוגי, אריק אנשטיין. לאחר תקופת עבודה בקונסולייה הצרפתית, פגשתי תלמיד שהתיידדנו והוא הפך לבעלי לחיים. נכנסתי שוב להריון ובא לעולם דוד. כשדוד היה בן שנתיים חזרתי שוב ללמוד באוניברסיטה העברית לימודי תזונה.

הזוית האישית

שנטל: תכנית "הקשר הרב דורי", היא תכנית מאוד חשובה, לדעת יותר על המשפחה. חיים ביחד מדברים על הכל, אבל לא על ההיסטריה המשפחתית. זו הזדמנות לדעת יותר ממה שנאמר בכללי.  התלמידים גילו שגם אנחנו פעם, היינו צעירים!