מאגר סיפורי מורשת

שמי אביבה תמים לבית שטרית. נולדתי בעפולה בשנת 1957 וגרתי במושב דבורה. הורי, פיבי ילידת 1923 ודוד יליד 1915. סבי מצד אמי היה סוחר בדים גדול וסבי מצד אבי היה סופר סת"ם. הורי עלו לארץ בשנת 1956 ממרוקו.

ההתארגנות לעלייה החלה שנתיים קודם לכן. הורי גרו במרקש שבמרוקו, שם הוקם גרעין של צעירים שהחליטו לעלות ארצה מסיבות אידאולוגיות. אחיי הבוגרים נמנו על הגרעין. ההשפעה של אחיי על ההורים הייתה רבה. ההורים עלו מתוך רצון לחיות בארץ הקודש והצעירים עלו מתוך הרצון לבנות את ארץ ישראל. לאחר שהוקם הגרעין, משלחת של צעירים בליווי הסוכנות היהודית הגיעו ארצה ובחרו את המקום שבו התיישבו. עם שובה של המשלחת למרוקו החלו בהכנות לקראת העלייה ארצה. ההכנות נשמרו בסוד מפחד ששכנינו הערבים יתנכלו להן. הדרך ארצה הייתה דרך הים, ממרוקו הגיעו לצרפת ומצרפת לישראל. הספינה הגיעה לנמל חיפה ושם חיכו להם אנשי הסוכנות היהודית שהביאו אותם למושב דבורה.

ההתחלה הייתה קשה. הם הגיעו ארצה בחודש פברואר 1956 בשיא החורף הקשה. ללא מים בביתם וללא חשמל. משפחות ברוכות ילדים בבית שגודלו כ-60 מטר רבועים. עם הוריי הגיעה גם סבתא. ההתאקלמות הייתה קשה למבוגרים אך הצעירים עזרו ככל שנדרשו. העבודה החקלאית הייתה לא מוכרת אך הצעירים בחבורה עזרו להם להיכנס לתלם. אני ואחותי התאומה חדווה נולדנו כשנה אחרי שהגיעה משפחתי ארצה. אמי זיכרונה לברכה הייתה אחראית לגידול הילדים ולאחזקת הבית, סבתא עזרה בגידול הילדים ואבי זיכרונו לברכה עבד יחד עם אחיי הגדולים בעבודות חקלאות. בהמשך אחיי הגדולים יצאו ללימודים והמשפחה התאקלמה יפה בארץ. האחים התגייסו לצה"ל, נישאו וילדו ילדים. אני למדתי בבית הספר היסודי "יד לחמישה" שבמושב דבורה ובבית הספר התיכון "ניר העמק" שבעפולה. הייתה לנו ילדות טובה, אנחנו היינו הקטנות בבית וכולם פינקו ועזרו בגידולנו. המשחקים שבהם שיחקנו כשהיינו ילדים היו קלאס, חמש אבנים, מחבואים ועוד. יצאתי לפעולות וטיולים בתנועת הנוער של בני המושבים ואף יצאתי לקורס מדריכים והדרכתי בתנועה. אני וויקטור בעלי נפגשנו בטיול בגליל העליון, התחתנו במושב דבורה, גרנו שם במשך שנה ואז עברנו למושב מגן שאול ושם אנחנו גרים עד היום. כשהגענו למגן שאול עסקנו בחקלאות. ויקטור היה גם כבאי בנוסף לעבודתו בחקלאות. נולדו לנו ארבעה ילדים מקסימים: רונן, דביר, לביא ותהילה – כולם נישאו. יש לי שמונה נכדים יקרים:  אופיר, עמית, יובל, רועי, הראל, רום, אלרועי והודיה.

בתאריך י"ד כסליו תשע"ט 22/11/2018 נפטר ויקטור בעלי. אבל כבד ירד על ביתנו וחלל גדול נפער בלבנו. ילדיי ונכדיי חיים כולם בארץ. ילדיי כולם משרתים במערכת הביטחון, הם גרים בקרבתי ואני נהנית מאוד מקרבתם. אני זוכה לעיתים קרובות לביקורים שלהם וכמובן שגם אני מבקרת אותם. אני משתדלת כמה שאפשר לעזור לילדיי.

אני, ויקטור ז"ל, בני כלתי והנכדים ( משפחתו של אופיר נכדי)

לפני כשש שנים יצאתי עם אחיי לטיול שורשים במרוקו. הגענו למרקש והצלחנו למצוא את הבית של הוריי, את החנות שהייתה שייכת לאבי וכמובן הגענו גם לבית העלמין, שם מצאנו את הקבר של סבי מצד אבי.

קברו של סבי

כמו כן הגענו לבית הכנסת שבו אבי וסבי התפללו. היה יום מאוד מרגש הסתובבנו בגטו שבו גרו יהודים ובשווקים. עברנו שם שלשה ימים של זיכרונות וגעגועים. טיילנו במרוקו שלשה שבועות, זה היה טיול של שיכרון חושים, היה מדהים וגם מטלטל. ביקרנו בכל הערים הגדולות כמו כן היינו באזור המדברי שהוא הסהרה. אזור מדהים ביופיו. אנשים מאוד חמים ולבביים מארחים יוצאים מן הכלל. בטיול למדתי לקשר בין המקום לסיפורים מבית ההורים. הביקור בבית העלמין היה מטלטל מפני שזו הייתה הפעם הראשונה שבקרנו את סבא מאז שההורים עלו ארצה. בביקורנו בבית בכנסת היהודי, מקום שבו התפללו סבי ואבי פגשנו את האיש שאחראי על בית הכנסת. יהודי עיוור שזיהה אותנו לפי הקול שלנו. שמע את קולנו ומיד ידע לחבר אותנו להורינו.

רובע ברחוב היהודי

בית הכנסת שבו התפללו אבי וסבי

הזוית האישית

סבתא אביבה: תכנית מדהימה ומעניינת. גרם לי להמון התרגשות, העברת המידע לדורות הבאים והקרבה הפיזית לנכדים. פשוט תכנית גדולה וחינוכית.

הנכד אופיר: התכנית עזרה לי מאוד להתחבר למשפחתי. למדתי הרבה דברים חדשים. זאת חוויה של פעם בחיים להיות שעות רבות עם סבתא וללמוד על המשפחה.