מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בחזרה אל העבר בשיכון ותיקים נתניה

סבתא, מלכה זיידן, עם שגב הני זיידן
סבא חיים ז"ל וסבתא שימחה ז"ל, לבית חייט
הסיפור של סבתא מלכה

נולדתי ב- 1950, בפרדסיה ועברנו להתגורר בשיכון ותיקים בעיר נתניה, שבזמנו נקרא "עמליה", כשהייתי בת שנה. הרחוב אשר גדלנו בו היה מלא בחול וכבישים לא היו בו, אלא רק ברחוב הראשי.

זוכרת אני בתור ילדה כיצד שיחקנו במחבואים, מחניים ומשחקי קופסה. וכן, זוכרת אני כיצד שכנתי הייתה יוצאת לבילוי, היה עליה לקחת את נעלי היציאה ביד, עד הגעתה לכביש ושם הייתה מחליפה אותם.

גדלתי ולמדתי בבית הספר הקיים עד היום, בית ספר "אלומות". מכיתה א' עד כיתה ג', הלימודים התקיימו במבנה מחוץ לבית הספר, והוא היה חלק בלתי נפרד מבית הספר. במהלך השנים, הכיתות האלה הפכו לגני ילדים (והיום, הם משמשים כבית מגורים לחיילים העוזרים בקהילה). אחת לשבוע, היינו יוצאים לשיעור חקלאות, בשטח הצמוד לבית הספר. ברבות הימים, שטח זה הפך להיות חווה החקלאית, מקום בו מגיעים מכל רחבי נתניה לשיעורי חקלאות.

הוריי, עלו מתימן והתגוררו בתחילה במעברה בפרדסיה. אבי היה מתורגמן בבית החולים בפרדסיה, שפעם היה בית חולים לחולי ריאה בלבד (היום הוא בית חולים לחולי נפש), הוא תרגם מערבית לעברית. ואימי עבדה בתור כובסת, אצל משפחות השכונה.

תמונה 1

ציטוט של אבא: " כדי להיות יהודי דתי, לא חייבים ללמוד בבית ספר דתי"

לאחר מספר שנים, הוקם בשכונה בית קולנוע "מיקהל" אשר כל מוצ"ש היה מקרין סרטים. זו הייתה דרך לפגישות חברה למינהן. לאחר הסרט, היינו מקנחים עם פאלפל טוב שהוכן במקום, על ידי אדון ישראל גהלני (תושב המקום), אשר היה מגיע עם עגלתו ועליה הייתה מונחת כל כבודת הפאלפל.

תמונה 2

איש הפלפאל יושב במרכז

כמו כן, הוקמה "צרכנייה" אשר שימשה את אנשי השכונה , בצרכנייה אפשר היה למצוא מוצרי יסוד למיניהן: קמח, סוכר שמן וכדומה. מאחר וזו הייתה תקופת הצנע (באותה תקופה היה מחסור במזון ולכל משפחה הוקצב מזון על פי גודל המשפחה). על אנשי השכונה להצטייד בפנקס מיוחד, שנקרא אז "פנקס מזון" כדי לרכוש את המזון.

תמונה 3

לאט לאט, במהלך השנים, השכונה הלכה והתרחבה, נסללו כבישים, נבנו גני ילדים, בתי כנסת ומרפאה. את אנשי המעברות והעולים החדשים שיכנו בצריפים אשר היו מוקמים באזור מה שנקרא היום מש"הב.

היום, שיכון ותיקים, הינה שכונה גדולה מאוד המשתרעת עד קריית השרון, אשר הוקמה על שטחי פרדסים וסברס, אשר היו נטועים במקום, ואנו כילדים היינו באים קוטפים ואוכלים. כמובן, נבנו יותר בתי ספר חדשים ומכללה לרווחת האוכלוסיה.

בגיל 13, עזבתי את השיכון ועברתי ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל ולאחר מכן, למדתי ובבית הספר לאחיות בכפר סבא. געגועים תמיד היו לשכונה שלנו, שלא כמו היום את משחקי התופסת והמחניים תופסים המחשב והפאלפון וכל אחד מסתגר בביתו.

כמובן, שהיום אני סבתא אשר מספרת את סיפור שכונתי לנכדתי, שגב הני זיידן, בפרויקט נהדר של בית הספר "רועי קליין" נתניה, שגם הוא סיפור בפני עצמו.

תמונה 4

הזוית האישית

מלכה: שיבורך מי שהקים את התכנית וגרם לנו להגיע. זו עשייה מאוד מבורכת שפותחת צוהר לקידום היחסים בין הנכדה לסבתא, הלימוד והחוויה המשותפת, שבעת הלימוד יחד מפיקים ממנה רבות וזו שעת איכות גם לסבתא וגם לנכדה.

מה היינו מאחלים: שעוד אנשים ייקחו חלק בתכנית זו, שימשיכו לספר ולתעד את הסיפורי החיים והמשך סיפורים פוריים.

מילון

צרכניה
מכולת שכונתית כמו מיני מרקט של היום מעברה הפירוש :

מעברה
יישוב זמני עד הגעה לבית קבע

כובסת
אישה שהייתה אמונה על כיבוס הכביסה בבתים אחרים

ציטוטים

”"כדי להיות יהודי דתי, לא חייבים ללמוד בבית ספר דתי"“

הקשר הרב דורי