מאגר סיפורי מורשת

השידוך שאמי הכובסת שידכה לי

קוראים לי רחל, נולדתי בשנת 1949 בתוניסה. עלינו לארץ בשנת 1951 מטוניס, גרנו במעברת קריית אתא. לא היו למשפחה שלנו מקורות פרנסה ולכן אמי ז"ל עבדה ככובסת אצל כל מיני משפחות בעיר חיפה.

אמי עבדה קשה, עברה בין כמה בתים בכל יום ואני הייתי מצטרפת אליה. לאחר העבודה הקשה היינו חוזרות הביתה ביחד ולמרות שאימא הייתה עייפה ותשושה מהעבודה, היא הייתה מיד נעמדת במטבח ומכינה לנו ארוחת ערב. באותם זמנים כל הארוחות היו דלות מאוד, ארוחת הערב שלנו כללה פרוסת לחם ומרגרינה. היינו צריכים לחסוך באוכל כל השבוע בכדי שנוכל לקנות לשבת בשר, יין וביצים.

מעולם לא קנו לנו בגדים חדשים, את הבגדים קיבלנו תמיד מיד שנייה ואמי הייתה מתקנת אותם בכדי שיתאימו למידותינו. מקומות שהיה קרע היא תפרה טלאי והתאימה אותו כשקישוט לבגד. לא הייתה לנו מקלחת בתוך הבית וגם לא שירותים. המקלחות והשירותים היו קולקטיביים (משותפים) לכל תושבי המעברה והיינו צריכים ללכת כחמש דקות כדי להגיע אליהם. אולי לא היו לנו הרבה דברים חומריים אבל אושר ושמחה היו לנו בשפע. היינו פשוט מאושרים, ביתנו היה תמיד פתוח כאוהל אברהם אבינו.

איך הכרתי את בעלי

משפחתו של בעלי גרה ברחוב הגפן בחיפה, אחותו הייתה בערך בגילי. אימא שלי ז"ל הכירה את המשפחה (של בעלי) מחוץ לארץ.

אחי ז"ל עבד כמתקן דודי שמש ויצא שיום אחד הוא תיקן אצלם את הדוד. כאשר הוא חזר הביתה הוא סיפר לאמי "את יודעת אצל מי הייתי היום? אצל משפחת כהן ברחוב הגפן"  אימי התלהבה לשמע הבשורה המשמחת, שמשפחה שהיא מכירה מחו"ל גרה כל כך קרוב אלינו. היא ביקשה ללכת לבקר אותם אבל אחי היה עסוק בעבודה ואני שבאותו זמן הכרתי את רחוב הגפן היטב מתוקף עבודתי לקחתי אותה.

רחל בחינה שלה

הלכנו אליהם ואחותו של בעלי (אז לעתיד) קיבלה את פנינו. ישבנו, שוחחנו וחזרנו הביתה. בעלי לא היה באותו הזמן בבית והוא לא ראה אותי אבל כשהוא חזר הביתה אחותו סיפרה לו "אתה יודע, הייתה פה היום בחורה שדומה לתמר". תמר היא אשתו של אח שלו הגדול. "היא כמו תמר בדיוק והיא תתאים לך", כך היא אמרה לו. אחר כך הם הגיעו אלינו בכדי לבקש את ידי. אז זה לא היה כמו היום, לא כרעו ברך ולא היו מציעים נישואים, ההורים שלנו החליטו שנתחתן ואנחנו הסכמנו. מכיוון שסבתא שלו נפטרה חיכינו שנה בכדי להתחתן. שבוע וחצי לפני החתונה עשינו חינה והתחתנו בבית האומן כמו כולם.

רחל בחתונתה

הזוית האישית

רחל: זו הייתה חוויה שאין דומה לה, היה מעולה, מאוד אהבתי להיות חלק מהפרויקט הזה. נהניתי מסקרנותם והתעניינותם של ילדי החמ"ד. נהניתי לספר לינון את סיפור חיי. עלו והצליחו.