מאגר סיפורי מורשת

סבתא זהבה מספרת לנכדתה ליטל את סיפור ילדותה במפגשי הקשר הרב דורי.

שמי, זהבה כהן ארזי נולדתי להורי ר' יצחק אלחדד ז"ל וחנה אלחדד ז"ל בכפר קטן ששוכן ליד העיר טנג'יר שבצפון מרוקו בטו באב תשט"ז 1956.

בשנים שלפני הולדתי היו פרעות במרוקו בכלל ובכפר הולדתי בפרט. משום כך רוב היהודים העשירים עזבו את מרוקו מבעוד מועד, פרט למשפחות שלא היו להם את האמצעים לכך. כיוון, שהיו מעוטי יכולת או ללא ראש משפחה.

אנו היינו חלק מהם, מאחר שביום הולדתי טו באב תשע"ט אבי ר' יצחק נפטר עם שחר, ואני נולדתי בערב שלאחר פטירתו, המציאות השתנתה והפכנו למשפחה ללא מנהיג. לכן נבצר מאתנו לעלות לארץ ישראל. הקשיים היו רבים, וחכינו להזדמנות בה ישלח הבורא שליח לסייע לנו, ולקחת אחריות למשפחה שמנתה חמישה ילדים, כשהגדולה מבניהם הייתה בת 17 והקטנה בת 5 שזו אני. בבית שבו גדלתי אמי הטמיעה בנו אמונה ובטחון בבורא עולם המנהל ומשגיח עלינו בכל עת וזמן, אמי השתדלה לחזק את ביטחוננו, וכל יום שחלף היה מלווה בפניה אל הקב"ה שיגאל אותנו בקרוב.

באחד הימים אמי ע"ה סיפרה לנו חרש, שיש שמועות על שליחים מארץ ישראל מטעם הסוכנות היהודית, המתכוננים להגיע ולהוציא אותנו ממרוקו. כמובן נתבקשנו לא לדבר על זה. עוד הוסיפה לומר שגם אם ייצא לנו לברוח בשבת, אין להסס כי הרב התיר זאת. מאחר וזה נחשב לפיקוח נפש. אימא דאגה לשלוח את המטלטלים בארגזים מיוחדים, הכול נעשה בסתר ובסודיות בתאום מראש עם האנשים המתאימים.

הזוית האישית

זהבה כהן: שמחתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולשתף את נכדתי בסיפורי שנות ילדותי.