מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ביום 13 לדצמבר 1948 במרכז סופיה, עיר הבירה של בולגריה.

רוב יהודי בולגריה הגיעו אליה מספרד במאה 15-16. אחרי מלחמת העולם השנייה בבולגריה היו סביב חמישים אלף יהודים כשארבעים וחמש אלף מהם עלו לישראל עד שנת 1950, כך שנשארו שם רק חמשת אלפים יהודים.

בזמן מלחמת העולם השניה ההורים שלי פונו מבתיהם מסופיה לעיר קטנה יותר. חלק גדול מהקרובים של אבא שלי שחיו במקדוניה, נרצחו על ידי הנאצים במחנות ההשמדה בפולין. היהודים בבולגריה ניצלו בתקופת מלחמת העולם השניה בזכות העם הבולגרי בתקופתו של המלך בוריס וגם בזכות הכנסייה הבולגרית. האנטישמיות לא הצליחה לחדור כל כך עמוק בבולגריה לעומת מדינות אירופאיות אחרות.

אבא ואמא שלי התחתנו אחרי המלחמה והחליטו להישאר בבולגריה למרות שרוב הקרובים שלהם עלו לישראל. אבא שלי היה רופא ואימא שלי הייתה מורה לצרפתית. גרנו במרכז סופיה.

בית הכנסת בסופיה

ילדות

הייתה לי ילדות רגילה ומאושרת. שיחקתי במחבואים, שוטרים וגנבים, כדורגל, כדורסל וניגנתי בכינור. הלכתי לתיכון שמדברים שם רק אנגלית. בשנת 1972 סיימתי תואר שני באדריכלות באוניברסיטה, שם הכרתי את אשתי הראשונה מריה, סבתה של דניאל. התחתנו ובשנת 1973 נולדה הבת שלי נדיה, אמא של דניאל. בשנת 1991 בגלל המצב הכלכלי הקשה שהיה בבולגריה וגם מפני שאחרי נפילת הקומוניזם פתחו את הגבולות והרשו ליהודים לנסוע, עליתי עם המשפחה שלי לישראל.

כמו כל החברים שלי אני תמיד אהבתי גם את בולגריה וגם את ישראל. כשהייתי ילד אני זוכר את המלחמות שהיו בישראל בשנת 1967 ובשנת 1973. כל היהודים בבולגריה התרגשו, התעניינו ושמחו על הניצחונות למרות שהמשטר הקומוניסטי היה נגד ישראל. שמענו בכל הזדמנות את רדיו ישראל בצרפתית וברוסית וידענו את כל מה שהתרחש. אסור היה לנו לנסוע לישראל עד לשנת 1990.

עכשיו אני פנסיונר. אני אוהב לאסוף דברים עתיקים ולצפות בתוכניות ספורט. אני מאוד אוהב לבלות ולדבר עם הנכד הקטן שלי דניאל. אני אוהב לבשל לו דברים טעימים שהוא אוהב. אני שמח שדניאל גם אוהב את בולגריה ונוסע לשם בכל שנה, מבלה בים השחור ובהרים המושלגים.

דוד כהן בצעירותו

הזוית האישית

דניאל: נהנתי מאוד לשמוע את סיפורו של סבא והקשר שלו לבולגריה.