מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בהודו בשנת 1948. בהודו מתחילים את הגן מגיל שלוש. אחרי גן התחלתי ללמוד בבית ספר

hume high school. סיימתי את הבגרות בשנת 1966.

 

בשנת 1969 עליתי ביחד עם המשפחה מהודו לארץ במטוס. היינו אני עם הוריי, ארבע אחיותיי וחמשת אחיי. החלטנו לעלות ארצה בעקבות אחי אברהם שעלה חצי שנה לפני כן, במסגרת עליית הנוער.

 

הגעתי לארץ בהיותי בת 20. כשהגענו לארץ שלחו אותנו לגור בחיפה.  התחלנו ללמוד עברית כי זאת השפה שמדברים בארץ.  בהודו דיברנו אנגלית וכמובן מארטי שפת אם.

 

אחרי שסיימתי קורס של חצי שנה ללימוד השפה העברית התחלתי לעבוד בחברת "אלסינט". עבדתי כמה שנים טובות.

בשנת 1976 הכרתי את בעלי שמשון, שהגיע לארץ והיה עולה חדש מהודו. שמשון הציע לי נישואים והתחתנו בחיפה.

אחרי החתונה עברנו לגור ברמלה. בעלי שירת בצבא שנה וחצי ואני חיפשתי עבודה חדשה. התחלתי לעבוד בחברה אמריקאית "ווישה ישראל" במחלקת מכירות. אחרי 4 שנים עברתי לעבוד "באמילות מכס" כפקידת יצוא אווירי, עבדתי שם בסך הכל 25 שנים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אחרי גיל 62 יצאתי לפנסיה. יש לי שתי בנות ובן אחד כולם נשואים. אני סבתא ל 7 נכדים. אני עוזרת עכשיו מטפלת בנכדים שלי. וכמובן עקרת בית .  

"מַרַאטְהִי (?????,‏ Mar??h?) היא שפה הודו-ארית המדוברת בעיקר במדינת מהאראשטרה שבמערב הודו.זוהי שפה בת כאלף שנים, והיא נכתבת בכתב דוונאגרי. הדקדוק והתחביר שלה שאובים מהסנסקריט. המראטהי היא שפתם של המראטהים, והשפה הרשמית של מדינת מהאראשטרה, של מומבאי ואחת מהשפות הרשמיות בגואה. מראטהי מדוברת כשפת אם בפי כ-73 מיליון בני אדם ועוד כ-20 מיליון דוברים אותה כשפה שנייה. היא מדוברת גם במאוריציוס ועל ידי יהודי הודו שעלו לישראל. לשפה יש מספר ניבים". ויקיפדיה

 תשע"ו