מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1956 בחודש ינואר,  עלו הורי היקרים ממרוקו לארץ ישראל, הארץ המובטחת שכל כך חיכו לה שנים רבות.

אמי הייתה בחודש התשיעי להריונה כשהיא נושאת אותי ברחמה. כשהגיעו למעבר, מיצר ג'ילברטר, שבין מרוקו לצרפת, עיכבו  שם  הצרפתים  את משפחתי במחנה מעבר עד שנולדתי. בדרך, באנייה, היה צפוף וקר מאוד. היה זה חודש ינואר. אני הייתי בת שבועיים לערך, ומסיפורו של אבי זכרונו לברכה, היה מאוד קשה.

במהלך הדרך, המשפחה והילדים חשו ברע, הקאות, סחרחורות, קור עז, וספרו לי שהם הכי דאגו לי, חששו שמא אקפא. כל מי שעבר לידי, הניח עליי שמיכה שלא ארגיש את הקור. או שלא אחלה, חלילה.

עד היום חרוט בזכרוני משפט שאבי עליו השלום אמר לי, "אם לא מתת בדרך, באניייה, את תשרדי ותאריכי ימים"

כשסוף סוף הגענו לארץ הקודש, ארץ ישראל, נתנו לנו צריף לגור בו. לא היה חשמל, והתנאים היו מחפירים. מים ואוכל  היו בהקצבה. הורי דאגו לחינוך שלנו  ועשו הכל באמצעים מועטים על מנת שנרכוש השכלה. ושלא יחסר לנו מאום.

יש לי הרבה דברים משותפים עם יהל,  מלבד היותה נכדה אהובה ומיוחדת היא אוהבת ספורט וגמישה כמוני. בילדותי ואף בבגרותי, למדתי הוראת חינוך גופני, וכיום אני מורה לחינוך גופני  בבית הספר בו היא לומדת, באהבה ובעונג רב. אני מאחלת לה שתמשיך את המסורת המשפחתית שלי ושל סבה, שמשמש מאמן כושר של נבחרת ישראל, ושל הוריה שאף הם בתחום הספורט, ובכלל שתצליח תמיד. אמן!

הזוית האישית

זוהי לי הזדמנות שנייה, בה אני נוטלת חלק בתכנית החשובה הזאת, בכל פעם אני פותחת בפני נכדיי צוהר לתוך הילדות שלי ואני שמחה מאוד שהם מגלים עניין וצמאים לדעת עוד ועוד. אין ספק שמפגשים אלה חיברו בינינו יותר וקרבו את הנכדים למורשת אבותם.

רחל קקון, השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בשנת 2017, עם נכדתה שחרי,  בבית הספר משואה בקריית גת והעלו יחד את הסיפור: גלגולו של שמן. השנה היא משתתפת שוב בתכנית באותו בית ספר עם נכדתה יהל.