בגיל 42 התחלתי את החיים מחדש
ילדות ברומניה
אני נולדתי בבוקרשט בירת רומניה אחרי המלחמה הנוראית, לזוג הורים מאוד צעירים. עיר הולדתי היא עיר גדולה עם המון בניינים מרשימים, גבוהים, אולמות תאטרון, קולנוע, אופרה וקונצרטים, עם מוזיאוני אמנות ומדע. ישנם גם עם פארקים נרחבים שבהם מקומות משחקים לילדים. מסביב לעיר יש אגמים גדולים.
בילדותי הייתי ילדה שמחה והלכתי לגן. אחרי הצהרים הייתי משחקת בצעצועים שלי בבית, אבל הכיף הגדול היה בסוף שבוע כאשר ביליתי ביחד עם ההורים שלי. היינו יוצאים לשחק בפארק או ליראות הצגות בתאטרון בובות שאהבתי מאוד.
כאשר נכנסתי לבית הספר, היינו שלושה תלמידים בבית. אני שרק התחלתי ללמוד וההורים שלי, שהשלימו את הלימודים שלהם שנאלצו להפסיק בזמן המלחמה, מהסיבה הפשוטה שהם היו יהודים וזרקו אותם מהתיכון.
סבתא שלי לימדה אותי לקרוא אבל אמא ואבא פתחו לי את התיאבון לקרוא ספרים. אצלנו בבית הייתה ספרייה גדולה עם המון ספרים ואבא תמיד היה ממליץ לי על הספרים המתאימים לגילי וכך הגעתי לאחד הבילויים האהובים עלי – ביקור בחנות ספרים כדי לקנות ספרים. עד היום אני מאוד נהנית מקניה וקריאת ספרים.
בגיל שבע נהייתי לאחות הגדולה והצטרפה למשפחה אחותי מיקה. הפכנו למשפחה יותר גדולה אבל מאוד מאושרת.
חגים! תמיד אהבתי חגים. היה הזמן שהבית התמלא בריח הטוב של העוגות שאמא אפתה. אבא היה מספר לנו על כל חג, והלכנו ביחד לבית הכנסת שברומניה, קראו לו סינגוג או "טמפלו". המקום האהוב עלינו היה "טמפלו קורל", מבנה מרשים מלא בהיסטוריה של יהודי רומניה.
במקום הזה התחלנו ללמוד על השואה, ועל כמה שהיה קשה ליהודים לא רק בזמן מלחמת העולם השנייה. בבוקרשט יש תאטרון יידיש שפיל, במקום הזה ראינו הרבה הצגות וביניהן ראינו את ההצגה "היומן של אנה פרנק". אחרי ההצגה אבא נתן לנו לקרוא גם את הספר. היה מאוד קשה לנו לראות ולקרוא על החיים של המשפחות היהודיות בזמן השואה ואז התחלנו לשאול את ההורים על מה שהם עברו באותם הזמנים. את התשובות לשאלות שלנו קיבלנו הרבה יותר מאוחר, רק כשהפכנו לסבתות.
כאשר היינו ילדות לא הבנו מדוע ההורים לא מספרים על מה שעברו בזמן השואה, מאוחר יותר הבנו שהיה להם מאוד קשה להיזכר מחדש בזמנים שהיו חייבים לצאת לעבודות פרך ברחובות העיר, לשים את הטלאי הצהוב על הבגדים ולעזוב את הלימודים רק מהסיבה שהם יהודים.
קראנו הרבה על השואה, אבל כילדים חשבנו שאנחנו חיים בזמנים יותר טובים, שכבר לא משנה אם אנחנו יהודים או רומנים, שלכולם יש אותם הזכויות בחברה הקומוניסטית שחיינו בה, עד שיום אחד אבא חזר הביתה וסיפר לאמא שהעבירו אותו לתפקיד בדרגה נמוכה יותר רק מפני שהוא יהודי. הדבר הזה חזר על עצמו פעמיים, זו היתה ההתעוררות שלנו למציאות. מהרגע ההוא, הבנו שהעתיד שלנו יהיה במקום אחר, בארץ אחרת.
עזבנו את רומניה כשהייתי כבר נשואה ואמא לבני המקסים, רדו חיים. בעלי היה מהנדס מאוד מוצלח ואני הייתי מורה לפיזיקה עם ניסיון רב. ההורים נשארו ברומניה מכיוון שאבא קיבל תפקיד מאוד חשוב הוא היה יושב ראש של הקהילה היהודית ברומניה. הוא שירת את הקהילה בכבוד רב עד גיל 80.
בקיץ 1987 הגענו לארץ ישראל. הכל היה חדש בשבילנו, השפה, המנטליות של אנשים. אפשר לומר שבגיל 42 (ובעלי בגיל 44), התחלנו את החיים שלנו מחדש. מצד אחד דאגנו לבן שלנו, רצינו שירגיש מקובל בחברה, שיהיו לו חברים ושיצליח בלימודים ובאמת בתוך פחות משנה רדו חיים דיבר עברית יפה וכבר היו לו חברים שלעתים קרובות הגיעו אלינו הביתה כדי לבלות ביחד. מצד שני, גם אנחנו התחלנו ללמוד עברית ולחפש עבודה.
בעלי מצא עבודה חצי שנה אחרי שהגענו ארצה. הוא למד לדבר עברית מהר ונכון. התחיל לעבוד בחברת החשמל כמהנדס, ואחרי שלוש שנים של עבודה מסורה זכה במכרז פנימי והיה חלק מהצוות שבנה את תחנת הכוח החדשה בחדרה, כמהנדס בקרה. זה היה מפעל החיים שלו והוא היה מאוד גאה בהצלחתו.
אני הייתי צריכה ללמוד הרבה יותר, עברתי מבחנים ובתוך שנה מהגעתנו לארץ התחלתי ללמד פיזיקה בבית ספר שש שנתי. בהתחלה היה לי קשה להתמודד עם התלמידים החדשים שלי, אבל לאט לאט למדתי להכיר ולאהוב את התלמידים שלי. זה אומר שעם סבלנות והתמדה נקלטנו בארץ.
היום אנחנו משפחה ישראלית כמעת טיפוסית. הבן שלנו שירת בצבא. היה חובש קרבי וגם התנדב למשלחת צה"ל לסייע לפליטים מרואנדה. אחרי הצבא הוא למד פסיכולוגיה. הוא מתבגר יפה והיום הוא נשוי לשרון, שהיא דוקטור לגנטיקה מולקולרית. יש להם משפחה מצוינת ,ביחד הם הביאו לנו שני נכדים, תום וליאור. תום הבחור הוא ילד יפה ונבון, הוא אוהב מדעים וסבא מאוד גאה בו. ליאור, בלונדיני עם עיניים כחולות, אוהב בעלי חיים וגם לתת ולקבל חיבוקים ונשיקות, גם הוא זכה לאהבה גדולה מסבא. מה שאנחנו רוצים ומקווים מהעתיד שתום וליאור יגדלו מאושרים וגאים בארץ ובלאום שלהם.
תשע"ה, 2015
מילון
טמפלו קורלבית כנסת בבוקרשט בירת רומניה
ציטוטים
”אהובים עליי " iubirea mea"“