מאגר סיפורי מורשת

שמי חיותה אנגל, נולדתי בתאריך 19 במאי בשנת 1954 וגדלתי בנתניה. נקראתי על שם סבתי שלא הכרתי, אמא של אבי, חיה, שנספתה בשואה. אבי אלקנה נולד בשנת 1914 בעיירה האשט בפולין להוריו חיה ויצחק פינגרהוט. אמי פניה נולדה בשנת 1916 בעירה סטולין בפולין להוריה אסתר ויוסף רימר. הוריי למדו עברית בפולין בבית הספר "תרבות" והיו בתנועת הנוער "השומר הצעיר". הם עלו לארץ בשנת 1936. הם הותירו מאחוריהם בני משפחה שנספו בשואה בפולין ומתוכם: הוריהם, אחות של אבי רבקה שפק ובתה חנה, אחות של אמי אשקה, בעלה הרשל ובנותיה רבקה וחנה.

ילדותי

גדלתי במשפחה חמה, אוהבת ושמחה בשכונת בן ציון שבנתניה. אני הבת הצעירה מבין ארבעה ילדים: אחותי הבכורה דליה, אחריה נולד אחי איציק (יצחק) ואחותי אתי (אסתר). היחסים ביננו מצוינים. אני זוכרת מגיל צעיר שאמי, שהייתה עקרת בית, נהגה לשיר והוריי הקפידו על קריאת ספרים בבית. בערבי החורף ישבנו מסביב לתנור החימום והצגנו הצגות בפני ההורים. החג האהוב עלי היה חג חנוכה, כי שרנו ורקדנו שירי חנוכה והיה שמח. בשבתות נסענו לעיר לאכול פלאפל ושתינו גזוז ובקיץ הלכנו הרבה לים. בכל יום שיחקנו עם ילדי השכונה בחצר גדולה שהיו בה גם תרנגולות ויונים, עצי פרי מטופחים וגינה יפה. בגיל 10 עברנו מהשכונה לעיר, לרחוב דיזינגוף. שם הכרתי חברות חדשות ושיחקנו בחצרות הבתים משחקים כמו מחבואים, סכין תוקע, גומי, גוגואים ועוד. את לימודי בבית הספר היסודי למדתי בבית הספר "איתמר".

הייתי חניכה בתנועת הנוער "השומר הצעיר", מכיתה ה' עד הצבא. בפעולות המדריכים שוחחו אתנו על נושאים אקטואליים, אהבת האדם ורגישות לחלש בחברה. ערכים אלו השפיעו על חיי. הכרתי מקומות בארץ בזכות הטיולים ומחנות העבודה בקיבוצים. באותה תקופה למדתי בתיכון "שרת".

הצבא וחיי הבוגרים

התגייסתי לצבא בשנת 1972 כמורה חיילת בלוד, לימדתי נשים מבוגרות לקרוא, וגיליתי שאני אוהבת ללמד, לכן נרשמתי לסמינר "לוינסקי" בו למדתי שלוש שנים. בחופשת חג החנוכה (נר שלישי) בתאריך 10.12.1974, בגיל 20, התחתנתי עם חברי אהובי מזה שנתיים, יהודה אנגל. בשנת 1977 התחלתי ללמד ולחנך בביה"ס "מסילות" בשכונת דורה בנתניה. עבדנו ששה ימים בשבוע, לא היה יום חופשי. אהבתי ללמד ילדים, אהבתי לחנך אותם, במיוחד אהבתי ללמד תלמידי כיתה א . לימדתי אותם קרוא וכתוב ולאהוב לקרוא ספרים. לפני כשנה הוזמנתי למפגש של תלמידי לאחר שלושים וחמש שנה, היה מרגש ביותר ומחמיא שזוכרים ומוקירים. לאחר שש עשרה שנים כמחנכת כיתה ורכזת שכבה, קיבלתי תפקיד הדרכת מורות בהוראת הקריאה, בהבנת הנקרא, במיומנויות השפה בכל הכיתות בביה"ס היסודי. תמיד לימדתי תלמידים בנוסף לתפקידי ההדרכה. עבדתי בתחום החינוך וההוראה ארבעים שנה בהתלהבות בתחושה של שליחות וגאווה.

המשפחה שלי

הקמתי ביחד עם יהודה משפחה לתפארת: בני הבכור צחי נולד בקיץ בשנת 1977 מיד עם סיום שנת הלימודים. בשנת 1980 ילדתי את בתי שני ובשנת 1988 נולד בני אמיר. זכינו לגדל את ילדינו באהבה ובשמחה, בשיתוף פעולה מלא, נהנינו מחינוך הילדים שלנו ורווינו נחת מתהליך חינוך ילדינו וכיום אנו רווים נחת מפירות עמלנו. צחי נשוי לליאת ואב לשלושה בנים מקסימים (עומר בן שמונה, עמית בן חמש, אורי בן שלוש). בתי שני נשואה לאופיר ואם לשני ילדים מדהימים (ארז בן עשר ומאיה בת שש), ואמיר נשוי ליעל.  אני אוהבת וגאה מאוד במשפחתי! זכיתי להיות סבתא משמעותית לנכדים שלי וזה גורם לי לחשוב עד כמה היה ההפסד שלי כילדה בכך שלא זכיתי לסבא וסבתא משלי.

הזוית האישית

מאיה: נהניתי לכתוב את סיפור החיים של חיותה. הכרתי דור אחר וגיליתי שלמרות פערי הדורות אנחנו לא כל כך שונות. זו הייתה תכנית מעשירה ומלמדת ואני שמחה שאני נמצאת בתכנית הזו, ושאני נבחרתי לכתוב את סיפור החיים של חיותה.