מאגר סיפורי מורשת

שמי מוריה ולא פגשתי את סבתא רבתא זוהור. את הסיפור של סבתא רבתא שמעתי מאמי, אורית ימיני, שמספרת על סבתה היקרה זהור ימיני ז"ל:

"סבתא הייתה אישה פשוטה, צנועה, תמימה, לא ידעה קרוא וכתוב, היא הייתה עקרת בית. סבתא שלי הייתה מיוחדת, ומה שייחד אותה זה אינטילגנציה רגשית גבוהה ולב רחב.

לא הייתי הנכדה היחידה, היינו הרבה נכדים. לסבתא הייתה היכולת המופלאה לתת לכל נכד את התחושה שהוא הנכד הכי אהוב. ואיך היא היתה עושה את זה? בחכמה רבה: כשכל הנכדים היו ביחד, היא נתנה יחס שיוויוני לכולם, אך כל נכד/ה שהיו איתה ביחידות, היא הייתה מעניקה לו או לה, נותנת, מפנקת – והכל בחשאיות. היא הייתה אומרת: "את ילדה כזו טובה, זה רק בשבילך, אל תספרי לאף אחד!!!״. פעם נתנה כסף לקנות גלידה מהצרכניה, פעם נתנה תכשיט, פעם הכינה לי מאכל אהוב ומיוחד בסיר קטנטן שקנתה עבור זה, ובאמת לא סיפרתי.

שנים חלפו, התבגרנו, וכשאנו הנכדים לעתים מעלים זיכרונות מתוקים וחוויות מסבתא זהור המיוחדת, כל אחד גילה את הסוד שהיא נתנה רק לו…. וכל אחד סיפר שהיא אהבה הכי רק אותו. רק אז הסתבר לי ולכל אחד מהנכדים שלא רק הוא היה מיוחד ואהוב, אלא כולנו היינו מיוחדים ואהובים בעיניה..

היכולת המופלאה הזו של סבתא לתת לכל נכד את תשומת הלב האישית, את  ההרגשה שהוא נכד מספר אחד שלה מיוחדת במינה.

יהי זכרה ברוך.

הזוית האישית

אורית: כשהציגו אותה לפניי, מיד התחברתי לרעיון של תכנית הקשר הרב דורי. הרבה פעמים יש לי געגועים לפעם ובעיקר לסבא וסבתא שהיו מאוד דומיננטים בחיינו ואהובים כל כך. זו הזדמנות מדהימה להיזכר ולהכיר פרטים חשובים שלא ידעתי קודם. תודה על הזכות.