מאגר סיפורי מורשת

ב"ה ט' אב תשע"ז

רקע – יהדות קוצ'ין

"הקהילה היהודית בקוצ'ין נחלקה מבחינת מוצאה לשלוש עדות: "יהודים לבנים" שהיו תערובת של צאצאי יהודים שהיגרו ממקומות אחרים בהודו (בעיקר קראנגאנור) עם "פאראדסי" (כלומר זרים), צאצאי מהגרים יוצאי ספרד, חלב, הולנד וגרמניה – כולם נהגו מנהג ספרד ובו כמה שינויים אשכנזיים; "יהודים שחורים" ממוצא מקומי, ולהם בתי כנסת נפרדים ונוסחי תפילה נבדלים; ו"משוחררים" כלומר יהודים צאצאי עבדים לשעבר, שלא הורשו להשתתף בתפילות בבתי הכנסת (עד 1932) אלא ביום שמחת-תורה. לא היו קשרי נישואין בין הקבוצות". (מאגרי מידע בית התפוצות)

סבי וסבתי בצעירותם

"ממרום מושבי נשמות מסביבי אספר לך נכדי היקר והחביב כי שמי בעולם הזה היה יצחק. ניחשת יפה היום מוסיפים ליד שמי את המילה ז"ל. ובכן: בני משפחתי הם: אבא-אברהם, אמא-רבקה, אח חיים, אח-מאיר, אחות-ידידה, אחות-אסתר, אחות-שמחה. אני הייתי הבן והאח השלישי.

נולדתי לזוג הורים יקרים מפז בשנת 1930 בקוצ'ין, גרנו באיזור של יהודים והקפדנו על קיום תורה ומצוות, בביתנו היו שלושה חדרים, היה חשמל, היה מים, אולם השירותים היו בחוץ, הריצפה הייתה מחימר והיתה לנו חצר גדולה.

כשהייתי צעיר דיברתי הודית, אולם בבית הספר שוחחנו באנגלית, בימי החופשה הייתי עם שאר אחי ואחיותי מסייע להורי לנקות, לסדר ולשמור על האחים הקטנים.

בשבת היה לנו שיעור עברית, בו למדנו תנ"ך. בימי השבוע נאלצתי ללכת לבית ספר משותף של נוצרים ויהודים גם יחד. לאחר שעות בית הספר הייתי צועד ביחד עם אחי ואחיותי ללמוד תורה. למדתי 7 שנים, לפני עלותי ארצה למדנו גם בערבים את שפת העברית ושיעורי תורה, במשפחתנו היקרה שמרנו על מסורת התורה באדיקות".

העלייה לישראל בגיל 24

"עקב בעיות פרנסה עליתי לארץ בשנת 1954, כשהגעתי עם הורי לארץ, בשנה הראשונה היינו בשערי עליה (מחנה קליטה בו למדנו עברית וקיבלנו טיפולים רפואיים), לאחר מכן השתקענו במושב מסילת ציון, במושב עסקתי בחקלאות עניפה.

אבא שלי שאל את משפחת אשתי היקרה שרה, האם הם מוכנים שנקים בית בישראל, לאחר שהביעו הסכמה נערכה חתונה בתאריך כ"ד אדר, חתונה צנועה ורוחנית בבית הכנסת, והסעודה בחצר הבית של משפחת הכלה, לאחר מכן הלכנו למשכננו החדש-בית משלנו במושב מסילת ציון, בית העומד על תילו עד עצם היום הזה.

 מסילת ציון

בשבתות וימי קריאה בתורה הייתי הבעל קורה, שיננתי הייטב וזכרון הילדות היה חקוק בי היטב, כך שטעמי המקרא בהברה הקוצ'ינית היו חלק בלתי נפרד, אומרים עלי שלא טעיתי בקריאת התורה וקריאתי הייתה למופת סמל ודוגמא חיה.

היום ממרום מושבי אני גאה בבני איתן על קריאתו בתורה ועל שמנחיל בבניו ובנותיו את חדוות החסידות, תושב"כ ותושב"ע.

נולדו לנו שישה ילדים: רבקה, בן ציון, שונמית, אשר, דינה ואיתן.

בתאריך מר ונמהר י"ט אב תשל"ח נהרגה בתנו רבקה בתאונת דרכים. האבל, הקושי והצער לא רופאו, ההתמודדות עם ה"אין" לא הטיבה עימי, ובסופו של דבר בתאריך י"ח אדר תשמ"ו הגעתי גם אני לשוכן עד.

בני המשפחה המשיכו לשמור על קשר עם בני משפחה וידידים בהודו, הם התכתבו במכתבים והמשיכו לשמור על הגחלת היהודית שלא תכבה.

הזוית האישית

שלום דב בער אליהו: תיעוד סיפורו של סבי שנולד בקוצ'ין שבהודו בשנת 1930.