מאגר סיפורי מורשת

  גן שעשועים של פעם                 

                    

 

 

בשנות 1919-1923 עלה גל של עולים שהגיעו לארץ ישראל מרוסיה, גל זה שנקרא העלייה השלישית, כלל קבוצת עולים שהשקפתם הייתה ציונית סוציאליסטית, שתפקידה היה משמעותי בעיצוב של תנועת העבודה בארץ ישראל ובהובלת הישוב היהודי בארץ ישראל בדרך להגשמת מטרותיו הלאומיות. בשנים אלה, הגיעו עולים מרוסיה ומפולין לרוב צעירים ורווקים, רבים מהם בעלי אידאולוגיה ציונית וסוציאליסטית, ביניהם היה אבי, שהיגיע עם אביו במסע ארוך ומפרך מרוסיה לארץ ישראל.

אבי רצה בשלום עם מדינות ערב והאמין שאפשר לחיות ביחד במדינה אחת לכבד אחד את השני ולשמור על שלום ושיתוף בין העמים. הוא אהב מאוד את ארץ ישראל, לחם במלחמת השחרור ובשאר המלחמות. הוא אהב לטייל ועוד בהיותי ילדה טיילתי בזכותו בכל מקום בארץ ישראל, הוא הנחיל בי אהבה גדולה לציונות ואהבת ארץ ישראל.

 

הבית שגדלתי בו היה בית לא קל, אמי ניצולת שואה, שהיגיעה בגיל מאוד צעיר ללא משפחה והורים, חוותה מראות וחיים מאוד קשים. שנים שלא רצתה לספר לי ולאחיי את מה שעברה, מראות הזוועה שראתה היו לה קשים מנשוא, היא היגיעה באניית מעפילים לנמל חיפה, מחנה המעפילים היה מחנה מעצר של הבריטים והזכיר מאוד את מחנות ההשמדה בפולין.

השיט מיוון לארץ ערך חודש ימים, בטלטלה גדולה בים. רוב הנוסעים היו חולים וחלשים והאוניה התנדנדה מאוד, הים היה סוער, הצפיפות הייתה רבה, רוב האנשים הקיאו מהטלטלה, לא היה מה לאכול באוניה, אך הרצון להגיע לארץ ישראל היה חזק מאוד.

המחנה דמה למחנה באושוויץ, עם אותם גדרות וביתנים, החולי היה רב ולא היו מספיק רופאים. לא היה נוח ונעים להימצא במחנה המעפילים, מה שהיה מאוד מעיב והיקשה מאוד על כל העולים החדשים שהגיעו, כשהבטיחו להם ארץ חדשה, טובה ונוחה.

החיים הטיבו עם אמי, כשנישאה לאבי, בפעם הראשונה, היה לה בית עם שלושה ילדים, הימים עברו עליה עם הרבה בכי וזיכרונות געגועים לאימא שלה שנספתה בשואה. הרבה פעמים כשחזרתי מבית הספר, מצאתי אותה בוכה וכששאלתי למה היא תמיד אמרה שהיא מצוננת. היא הייתה מאוד סגורה ומופנמת שמרה בתוכה את הזיכרונות והמראות הקשים. אנחנו כילדים, עזרנו לה מאוד בלי מילים ראינו את המצוקה שלה ואת הכאב הגדול שנצרה בתוכה, לא יכולנו לשכנע אותה, לספר לנו את מה שעברה, הכאב היה כל כך גדול, שלא רצתה לספר ולהכאיב לנו.

  

   

       עדנה עם אמה ואביה 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

               

 

 

 

 

   

   אני כילדה בכורה הייתי מאוד רגישה אליה ועזרתי לה מאוד. לקחתי    על עצמי את התפקיד של ההורה במשפחה, עזרתי לה לטפל באחיי    הקטנים ובטיפול בבית, לא הבנתי מדוע ילדה כה קטנה צריכה    לשאת כה הרבה על כתפיה בהיפוך תפקידים.