ארץ אהבתי
נולדתי במרוקו, בבירה קזבלנקה.
עליתי עם בעלי ובני משפחתי בשנת 2012. הסיבה לעלייה כי יש לי פה משפחה, באתי לכאן עם בעלי, עמרם, מהסיבה שהילדים שלנו עלו לארץ ישראל כשסיימו ללמוד במרוקו ולא רציתי להישאר לבד. רציתי לעלות לארץ ולהיות עם הילדים שלי כמשפחה מאוחדת. התחושות שלי במרוקו היו של בדידות כולם עלו לארץ ישראל, לא היה לי שם משפחה ולא הילדים שלי שסיימו לימודים ורצו לעלות לארץ. פתאום הרגשתי לבד בחגים, תחושות שאני לא אהבתי.
את המסע שלנו לארץ ישראל עברנו בשני שלבים. השלב הראשון היה במטוס ממרוקו, קזבלנקה לעבר איטליה. ומאיטליה, רומא, מטוס נוסף לארץ ישראל. עלינו מאוד מאוחר ולכן לא חווינו קשיים במסע לארץ ישראל. בחודשים הראשונים גרנו במרכז קליטה באשקלון, לא חווינו קשיים משמעותיים בקליטה שלנו, ההתאקלמות הייתה טובה. במרכז קליטה שהינו עם משפחות מהעדה האתיופית ומאוד נהנו מחברתם הם היו טובים אלינו ואנחנו אליהם.
אהבנו מאוד שתלמידים מבתי ספר שונים היו מגיעים למרכז הקליטה ומלמדים אותנו עברית וגם עושים אתנו פעילויות.
בתחילה, כשהגענו לארץ הרגשנו כי התרבות הייתה שונה ממה שהכרנו ואף לעיתים היה לנו קשה להסתגל לתרבות החדשה, נבהלנו והרגשנו שאין כבוד בין אנשים בארץ. וכך גם השפה הייתה לנו קשה בהתחלה. לקח לנו זמן להתרגל לארץ, נחשפנו לדברים שלא היו קיימים במרוקו כמו למשל מבצע צוק איתן, פחדתי נורא ולא הבנתי מה קורה סביבי מבצעים כאלו לא היו במרוקו, פעם ראשונה שהרגשתי שאני בחרדות. אבל מהר מאוד הצלחנו להסתגל למדינה, לתרבות ולשפה. אני שמחה להיות בארץ, אני אוהבת את הארץ. אני מרגישה שישראל היא הבית שלי, יש כאן אנשים טובים.
הזוית האישית
נהנתי מאד מן הפעילות בכית הוותיקים ומן הפעילות בקשר הרב דורי, ולמדתי להכיר את התלמידים הצעירים שעבדו איתנו ואת עולמם.
מילון
קזבלנקהקזבלנקה (מספרדית: Casablanca, "הבית הלבן"; היא עיר על חופה האטלנטי של מרוקו. אוכלוסייתה מונה כ-3.3 מיליון נפש (2010), והיא העיר הגדולה ביותר במרוקו, והנמל העיקרי של המדינה. העיר נחשבת למרכז הכלכלי של מרוקו, בעוד שבירת המדינה ומושב הממשלה הוא ברבאט. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”אני שמחה להיות בארץ, אני אוהבת את הארץ. “