מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ארבע משפחות באוהל אחד

סיטאל וסעדיה בבית התפוצות
סעדיה מלמד בצעירותו
סיפור עלייתו וקליטתו של סעדיה מלמד מרדאע שבתימן לתל אביב - ישראל
ילדות ועליה
 
נולדתי בתימן בעיר רדאע להורים ניסים ונעמי מועלם ז"ל. בתימן חיינו לא היו קלים. הגויים לא הרשו לנו לרכוש נכסי נדל"ן או חקלאות. שלא תהיה לנו חזקה על המדינה כי אנחנו שם בתור אורחים ולא בעלי בתים.
חיינו עם הגויים ביחסים טובים, אך כאשר פרצה מלחמת העצמאות (הקוממיות) התחילו להיות פרעות ומעשים אכזריים נגד היהודים.
לאחר ששיחדנו את הגויים נרגע המצב פחות או יותר. דבר זה דרבן אותנו לעלות לארץ בהקדם הגענו למחנה עליה בעדן, משם טסנו במטוסים מבצע זה נקרא "מרבד הקסמים".
התיישבות קליטה ולימודים
בארץ קיבלה אותנו הסוכנות היהודית. שיכנו אותנו במחנה עליה ראש העין וגרנו באוהלים. באוהל שלנו גרנו ארבע משפחות. אני זוכר שבשנת 1950 ירד שלג כבד ואנחנו הילדים שיחקנו בשלג בלי נעליים, גרנו בראש העין תשעה חודשים ומשם העבירו אותנו לדרום במושב "פדויים", לא רחוק מבאר-שבע. שיכנו אותנו באוהלים, החול היה רותח והאוהל היה חם גם מלמעלה וגם מלמטה. בזמנו לא היו מאווררים או מזגנים, אך עם כל זה קיבלנו הכל באהבה. לא התלוננו ולא קיטרנו בכלל. האוכל  היה לפי מנות, כלומר לפי הנפשות במשפחה. קיבלנו מרגרינה בקוביות קטנות, היו חותכים חבילת מרגרינה לשתים עשרה מנות. מים קיבלנו דרך הצבא ברכב "עוקב צבאי". היינו מחכים לפתיחת המכולת, לחלוקת המנות שעות רבות בשמש הקופחת. להורים ביישוב לא היו עבודות לא היו שירותים מינימליים כל דבר קטן היינו נוסעים לבאר שבע לענייני תרופות, טיפת חלב, קופת חולים וכו'…למדנו באוהל אחד כל התלמידים מכיתה א' ועד כיתה ח' למדנו גם לקרוא בספר מכל הכיוונים. בתימן לא היו מספיק ספרים וכל הילדים ישבו בכיוונים שונים.
תמונה 1
משם המשכנו בנדודינו לגדרה (קטרא הערבית לשעבר) גם פה לא שפר חלקנו התגוררנו בכפר הערבי הנקרא "קטרא" חלק מהבתים היו נטושים לא היו חלונות ודלתות, אך הסתדרנו. אני התגייסתי לצבא ושרתתי ב"גולני" בתפקיד מנהלי. אחרי השחרור הלכתי ללשכת עבודה, ולא הייתה עבודה, היו רק עבודות יזומות, עבדתי בסיכול
אבנים ובכל עבודה מזדמנת מצב זה העיק עליי מאוד.

 

 
תמונה 2

 

בלית ברירה עברתי לתל-אביב. אני ובן דודי שכרנו דירת חדר. בתל-אביב עבדתי בכל מיני עבודות. עד שבסוף

נכנסתי בזמנו לעבוד בדואר-ישראל בתור טכנאי טלפון.
(לימים נקרא דואר ישראל שבו עבדתי "משרד התקשורת"). לימים עבר המשרד גלגול נוסף ונקרא חברת "בזק".
ביום עבדתי כטכנאי טלפון, ולעיתים עבדתי בערב בתור מלצר באולמות חתונה על מנת להשלים את הפרנסה.
עד היום אני חי בתל-אביב מאושר בחלקי עם אשתי אסתר ארבעת ילדי: נעמה, סיגלית, חגית ואלעד.
ששת נכדי: אדיר, סיטאל, איתי, מנור, ירדן ונוייה שיחיו עד מאה ועשרים.

מילון

שוחד
טובת הנאה, בכסף או בשווה כסף, הניתנת לבעל סמכות, על מנת שיפעיל את סמכותו לטובתו של נותן השוחד.

ציטוטים

”היו חותכים חבילת מרגרינה לשתיים עשרה מנות“

”היינו מחכים לפתיחת המכולת, לחלוקת המנות שעות רבות בשמש הקופחת“

הקשר הרב דורי