מאגר סיפורי מורשת

ההתחלה הייתה מאוד קשה כי לא היה חשמל ומעט אוכל אבל האווירה בין האנשים הייתה חברית וטובה ועזרו אחד לשני. כולם דיברו גרמנית ( גם התרנגולות ). גידלו מכל דבר מעט מידי וזה לא הביא הרבה פרנסה. בגלל שהעולים מגרמניה וצ'כיה לא דיברו עברית, היו לפעמים בלבולים מצחיקים. כמו שהמדריך לחקלאות אמר להם, להטמין את תפוחי האדמה עם העיניים למעלה ולא לכיוון השורש, אבל במקום זה אנשים שתלו

תפוחי אדמה כשעיניהם מביטות לשמיים.

יותר מאוחר אספו ניסיון  וסבא רבא שלי גידל פרדס גדול ולול תרנגולות. חלק מלול התרנגולות היה לביצים

וחלקו השני לבשר עוף. אופה הוא ממקימי שער חפר והיה ראש הוועד שנים רבות. כשסבתא רינה כבר הייתה

ילדה היא הייתה צריכה לעזור בעבודות הלול. התפקיד הקבוע שלה היה לאסוף ולנקות את הביצים המלוכלכות.

גם כשסבתא רינה , שמיהרה לפעולה בתנועת הנוער, לא וויתרו לה על התפקיד. לפעמים חברה הייתה באה

לעזור לה כדי שלא תאחר לפעולה.

באחת הפעמים הראשונות שביקר בכפר היה חמסין נוראי, אופה גידל כחקלאי תרנגולות להטלה. החום היה כל כך נורא שחלק גדול מהתרנגולות קיבלו התקף לב ומתו. במקרה כזה לא  הייתה ברירה ואת כל הפגרים (תרנגולות מתות) היא צריך להטמין בבור גדול שנחפר בחצר. סבא, העירוני, שרצה להיות נחמד ולעזור נכנס

גם הוא ללול והתחיל להעביר בידיים תרנגולות מתות לבור, זאת הייתה ההזדמנות הראשונה שבה התקרב

לתרנגולת שלא הייתה מבושלת. הרומן בין סבא לסבתא התפתח יפה באחד הביקורים שאל אותו אופה אם

הוא מוכן לעזור לתפוס תרנגולי הודו כדי להכניס לכלובים למשלוח. סבא שכבר חשב שהוא פחות עירוני מיד

הסכים. צריך לזכור שתרנגול הודו היא חייה מאוד חזקה שברגליה יש טפרים חדים ומסוכנים וכנפיים מאוד

חזקות. מסיבה זאת אפשר לתפוס אותם רק כשהם מטושטשות משינה ב 2 לפנות בוקר.

את ההודים ברגל תופסים עם מוט ברזל שבסופו כיפוף ומניפים למעלה התרנגול מנפנף בכנפיים ומנסה

להשתחרר. סבא בקושי תפס תרנגול אחד כל פעם והעביר אותו לכלוב משלוח. העבודה מאוד קשה בחושך

ובמשך השעות הצליח כבר לתפוס שניים שניים כשהאחרים העבירו ארבעה בבת אחת. אחרי כמה שעות של

עבודה קשה המשלוח יצא לדרך וסבא חזר לבית של סבתא לנוח. כשהתיישב התברר לו שהוא ללא משקפיים, העבודה הייתה כל כך מרוכזת וקשה שהוא לא הרגיש שבמאבק עם אחד התרנגולים עפו משקפיו. הוא חזר

ללול הריק מצא אותם על הרצפה בפינה.

1.אופה

2. הג'יפ של אופה

3. לחם עם גבינת רוקפור שאופה היה מכין.

נולד ברחובות, היה תינוק בווינה והמילה הראשונה שלו היה "בפח". חזר לרחובות בגיל 2 וחצי והזיכרון הכי

מצחיק ממנו שהוא יושב על הספה מספריים בידיו כל הפוני של שערותיו על הריצפה וכל כיסוי הספה חתוך

לחתיכות… נכנס לכיתה א' בוושינגטון וכשהגיע לעיר הבירה נחתם חוזה השלום עם מצריים.

בסוף כיתה ג' הגיע לכפר והתאהב בו ואז הוא נישלח שוב לארצות הברית. חזר לכיתה ד' בבית הספר

בית יצחק  אחרי שלמד בעיר הבירה של ארצות הברית – וושינגטון.

בכיתה ה' המחנכת שלו הייתה גילה רובין. גילה בשנה שלימדה את אבי זאת הייתה שנתה הראשונה

הראשונה שלימדה ילדים רגילים. אחרי 36 שנה בשנתה האחרונה שלימדה הייתה מורתי בכיתה ג'. אחרי

השרות הצבאי שבסופו פגש את אימא הם למדו יחדיו בטכניון. אחר כך  התחתנו ועברו לגור בכפר בבית של

סבא רבא ושם נולדתי גם אני, מהמשק של סבא רבא נישאר רק הפרדס שאותו סבא וסבתא הרכיבו זן חדש

של קלמנטינות. אחרי כמה שנים החלטנו לשתול זיתים במקום הקלמנטינות. חצי מהשטח שתלו אבא וסבא

סבתא. ואמא עבדה פחות קשה כי היא הייתה בהריון איתי, את החצי השני של השטח שתלנו כשאמא היתה

בהריון עם אחי רועי. אבא שתל וגזם עם סבא את 300 עצי הזית שבין שני הבתים. עוד פעם תינוקת בבית הישן

בפעם הראשונה 62 שנים אחרי הולדת סבתא.

בילדותה אלה ראתה את אביה ואת סבא שותלים את כל הזיתים כל שנתיים עושים מסיק ומפיקים שמן בבית הבד.

השושלת נמשכת…...