מאגר סיפורי מורשת

לידה בתקופת מלחמת העולם השנייה

נולדתי בשנת 1940, בבגדד, שבעירק. נולדתי לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה. אומנם עירק לא הייתה מעורבת באופן פעיל המלחמה, אך היו השפעות נאציות על המשטר העירקי.

תינוק בתקופת הפרהוד

בשנת 1941, כאשר הייתי תינוק בערך בגיל שנה, היו פרעות (מהומות) של מוסלמים ביהודים שחיו בעירק, פרעות הידועות בשם הפרהוד. הפרעות היו בעידודה של הממשלה הפרו- נאצית ששלטה באותה תקופה בעירק. במהלך הפרעות נטבחו מאות מיהודי עירק ונבזז רכושם.

הוריי שחששו לחיי מסרו אותי לשכנים המוסלמים שישמרו עליי. כך ניצלו חיי.

לימוד בבית ספר יהודי עם שיטות חינוך נלוזות

את שנות הלימוד הראשונות שלי, עברתי בבית ספר יהודי בבגדד. הרבה מטען לא נשאר לי משם, שנאתי את הלימוד בבית הספר, שכן שיטות הלימוד היו מיושנות וכרוכות בהאשמה ובהעלבה של התלמידים, כך שלא פלא שלא אהבתי ללמוד, והדחקתי מזיכרוני את אותה התקופה הנוראית.

עלייה לארץ לאחר הקמת המדינה

המאורעות (האירועים) בארץ ישראל לפני הקמת המדינה ולאחריה גרמו להרעה ביחס של המוסלמים ליהודי עירק. יהודי עירק חיפשו כל דרך לעזוב את עירק ולעלות ארצה. בתחילה, בעקבות הפעילות של התנועה הציונית, ברחו יהודים מעירק ועלו לארץ בצורה לא לגאלית (לא חוקית). אחי הבכור, משה ז"ל, עלה בצורה זו לארץ, וזאת בעוד הייתו נער. היו מוסלמים, שתמורת כסף העבירו את היהודים לאירן, ומשם לישראל, וכל זאת, כמובן, בצורה לא חוקית.

בשלב מאוחר יותר, הממשלה העירקית אפשרה ליהודי עירק לעלות לישראל בצורה חוקית. הייתה הרשמה ומי שנרשם טס בטיסה ישירה מבגדד ללוד. מי שנרשם לעלייה חתם על התחייבות שהטיסה היא "הלוך מבלי שוב", כלומר ניתנה זכות לעזוב את עירק תוך התחייבות לא לחזור אליה. כמו כן, מי שנרשם לעלייה לארץ, רכושו הוחרם והוא היה יכול לעלות לארץ עם מזוודה שהכילה את מטענו האישי בלבד.

עליתי לארץ עם משפחתי בטיסה ישירה מבגדד ללוד.

קליטה בישראל, בתקופות הצנע

הגעתי לארץ בתקופת החופש הגדול, ולכן את מרבית זמני ביליתי ברחובות ובחצרות הבתים, בשכונה שבה גרנו (צפון תל אביב). שיחקתי עם ילדי הארץ ומהם למדתי במהרה את השפה העברית. למדתי לא רק לדבר בשפה העברית, אלא גם לקרוא ולכתוב.

השנים לאחר הגעתי לארץ היו שנים קשות למדינת ישראל, אלה היו שנים לאחר מלחמת העצמאות, שנים של קליטת גלי עלייה המונית, ולכן היה מחסור במוצרי מזון ובמוצרים בסיסים אחרים. לפיכך הממשלה הנהיגה משטר של צנע, דהיינו קיצוב מנות מזון לתושבים. היה ניתן לקנות מוצרים אך ורק לפי התלושים שהוקצבו לכל אחד.

בית ספר יסודי

מההתחלה זכיתי בעידוד רב מצד המורים. אני זוכר למשל, שהמחנכת ששמה היה אסתר, נתנה לכל תלמידי הכיתה לכתוב חיבור על איך הם בילו בחופש הגדול. כאשר היא החזירה את החיבורים לתלמידים לאחר שבדקה אותם, היא אמרה לי בפני כל הכיתה: "תלמדו ממנו איך לכתוב בעברית תקינה ובלי שגיאות כתיב".

זה, כמובן, נתן לי עידוד והמריץ אותי ללמוד. וזה בלט, כמובן, לעומת שיטות הלימוד המיושנות שהיו נהוגות בעירק.

סיום בית ספר יסודי ובחינת "הסקר"

לקראת סיום לימודי בבית הספר היסודי, אז למדו 8 שנות לימוד בבית ספר יסודי, נערכו בחינות ארציות למסיימי בית הספר היסודי, בחינות שנקראו בשם "סקר".

אני היחיד, מכל התלמידים בכיתה, שעברתי בהצלחה את הבחינות הללו, ועל סמך זה הוענקה לי "סטיפנדיה" (כך קראו אז למלגה).

לימוד בבית ספר תיכון וסיוע במאמץ המלחמתי במלחמת "קדש"

נרשמתי לבית ספר תיכון עירוני ד', בתל אביב. בתקופת הלימודים בשנת 1957 הייתה מלחמת סיני ("קדש"), ואנו התלמידים גויסנו למאמץ המלחמתי, ואני, יחד עם תלמידי הכיתה שלי מילאנו שקי יוטה בחול, שהוצבו בגן העצמאות מחשש של התקפות האויב מהים.

שירות צבאי בתקופה רגיעה ביטחונית

שרתי שירות חובה מלא ביחידה בחיל המודיעין (מה שידוע היום בשם 8-200). השירות שלי היה בתקופה של רגיעה ביטחונית.

לימודים באוניברסיטה ושירות מילואים (לרבות במלחמת ששת הימים)

בסוף תקופת השירות הצבאי התחלתי ללמוד כלכלה לתואר ראשון. סיימתי תואר ראשון בהצטיינות והמשכתי לימודים לתואר שני במנהל עסקים, שגם אותו סיימתי בהצטיינות. במהלך הלימודים נקראתי לשירות מילואים ובשנת 1967 השתתפתי במלחמת ששת הימים.

נישואים לאחר מלחמת ששת הימים

התחלתי לעבוד באחת מחברות "הבת" של משרד השיכון, שם הכרתי את אשתי לעתיד.

בשבתות נסענו ל'שטחים הכבושים' היו הם ידועים בשם יהודה ושומרון. טיילנו בירושלים המזרחית וביקרנו בכותל המערבי ובערים מרכזיות בגדה (למעלה ושכם).

הזוית האישית

אני (רומי): נהניתי מאוד ללמוד את סיפור חייהם של סבי וסבתי. אני חושבת שהפרויקט חיבר ביני לבין סבא וסבתא שלי, למדתי המון עליהם, ועל עברם. היה לי העונג להיחשף לסיפור המשפחתי, הרבה בזכות תכנית הקשר הרב דורי וכוח הרצון של סבא וסבתא שלי לספר ולשתף.