מאגר סיפורי מורשת

יונה נולדה בשנת 1926 בעיר צ'לאד שבפולין, למשפחה בת 6 נפשות: הורים וארבע אחיות. היא הייתה האחות הקטנה. ליונה לא ידוע דבר על גורל הוריה היא משערת שהם נספו בשואה. לגבי אחיותיה: אחות אחת של יונה עלתה לישראל בשנת 1949 ונפטרה בארץ. אחות נוספת ברחה לרוסיה בתקופת השואה ונפטרה שם. רק אחות אחת נשארה ליונה, שמה לובה וכיום היא מתגוררת בדיור מוגן בראשון לציון.

 

לאחר עלייתה ארצה יונה עברה לגור בחדרה עם אחותה, שם הכירה בחור ששמו יצחק, הוא היה אורח בבית של אחותה. הגיס של יונה הכיר ביניהם, הם התחתנו ונולדו להם שני ילדים: בן ובת.

 

יונה קנתה בית בבית-אליעזר, והתחילה את חייה. היא עברה לבית ברחוב אחד העם בחדרה, שם היא מתגוררת עד היום. יצחק, בעלה של יונה, נפטר.

יונה זוכרת את ילדותה כחוויה של פחד, במיוחד במהלך תקופת הגזרות של היטלר, כשהייתה בכיתה ה'. הגרמנים לא הרשו ליהודים ללמוד בבית-ספר ואסרו עליהם לקנות בחנויות. בנוסף אסור היה ללכת לקולנוע או לבית הכנסת. יום אחד, יונה נכנסה עם חברה לחנות כדי לקנות מזון, היא נתפסה והושלכה לכלא ושהתה בו שלושה ימים. הגרמנים הטילו עוצר על היהודים, הם חויבו להישאר בבתיהם ולא לצאת.

כשהייתה בת 14 לקחו את יונה למחנה עבודה. היא זוכרת שהאוטובוס עצר, היא הועברה משם לרכבת על ידי הגרמנים עם יהודים נוספים. הגרמנים אמרו להם שהם נוסעים למחנה עבודה.

 

יונה הועברה לשם לבדה, ללא כל קרוב או בן משפחה. המחנה היה בצ'כיה והוא נקרא פרשיץ. שם הם עבדו במפעל לייצור מדים עבור הגרמנים. היא עבדה במכונה שייצרה חוטים, ומהחוטים ייצרו את המדים לצבא הגרמני.

 

יונה הייתה במחנה עם החברות שלה ואחר כך הצטרפה אליה אחותה שושנה, בת עשרים. יונה שמחה מאוד שאחותה הגיעה, ושמחה שלא תהיה לבד. שושנה עבדה בעשיית חוטים עבים עבור המדים של הנאצים.

 

יונה קיבלה חלק קטן מתוך כיכר לחם שלם, שהיה אמור לשמש מזונה ולהספיק לה לשבוע. הלחם לא היה טרי, והיהודים חיו שם ברעב קשה מאוד. יונה עבדה במפעל לייצור מדים במשך שלוש וחצי שנים, והתגעגעה מאוד הביתה.    

 

בשנת 1945 המלחמה הסתיימה, והצבא הרוסי חילץ את היהודים באמצעות רכבות. היה חשש שהנאצים עומדים להשתלט על העולם. בתום המלחמה יונה ואחותה שבו למקום הולדתן, צ'לאד, וחיפשו קרובי משפחה אבל הן לא מצאו אפילו קרוב משפחה אחד. הן היו בודדות ועצובות אך יונה שמחה וידעה שהיה לה מזל שאחותה הגדולה תמיד לצדה. את שאר המשפחה יונה לא מצאה. היא ואחותה הפסיקו את החיפושים בפולין ונסעו, כי היה מסוכן מאוד להישאר שם.

 

הן עבדו גם בבסיס צבאי של הרוסים. אחותה של יונה היא היחידה שנותרה בחיים מכל משפחתה. כיום יונה נוהגת להיפגש אתה אחת לשבוע.   

 

יונה עלתה מפולין לארץ ישראל בשנת 1948, בתקופת המנדט הבריטי, כאשר האנגלים שלטו בארץ-ישראל. בתקופה זו אסרו האנגלים על היהודים לעלות לארץ.

 

יונה עלתה מפולין באנייה הנקראת: "אף על פי כן". האנייה הגיעה לחיפה למרות שהבריטים אסרו זאת. ניסו להסתתר מפני הבריטים. לפתע ניסו האנגלים, שעקבו אחרי האנייה, להשתלט עליה. החל קרב בין האנגלים למעפילים. לאנגלים היה נשק אך ליהודים לא היה נשק כלל, היהודים התגוננו באמצעות קופסאות שימורים! לבסוף יהודי אחד נהרג מפגיעה של נשק אנגלי והקרב הסתיים. האנגלים תפסו את כל המעפילים שהיו באנייה והעבירו אותם למחנה הפליטים בקפריסין. הם המתינו בקפריסין עד להקמת מדינת ישראל ואז חזרו המעפילים לארץ עם סירת קרב של האנגלים. הם התרגשו מאוד להגיע לארץ.

 

כשהגיעו, המתינו שייקחו אותם לקיבוצים. לקחו אותם לקיבוץ שנקרא בני חורין בדרום הארץ. באותה עת פרצה מלחמת השחרור. לקחו את המעפילים היהודים לנגב כדי לשמור על נשק צה"לי. הערבים ניסו לגנוב את הנשק והיהודים התגוננו בנשק ושמרו עליו. לבסוף הערבים נמלטו.

כשהמלחמה הסתיימה כל אחד יצא באופן פרטי לגור ביישוב שבחר, יונה עברה לגור בחדרה עם אחותה, שם הכירה את בעלה יצחק ולהם נולדו שני ילדים. מאז ועד היום יונה מתגוררת בחדרה.

 

אף על פי כן: "אניית מעפילים בלתי לגלית, שנתפסה ע"י הבריטים בשנת 1947, וגורשה לקפריסין"

"אף-על-פי-כן הייתה אניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב'. נקראה "אף על פי כן" בתגובה לכישלון הורדת מעפילי אקסודוס בארץ, וגירושם להמבורג"                       

 

תשע"ה 2015