מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר אבוטבול, נולדתי בשנת 1943 לבית משפחת מלכה, בעיר פומג'מה שבמרוקו. עלינו לארץ בשנת 1962 כשהייתי בת 19.

רקע –  עליית יהודי מרוקו

בשנת 1956, עם הכרזתה של מרוקו כמדינה עצמאית, עמדה שאלה לגבי עתידם של היהודים במרוקו – האם ישתלבו במרוקו העצמאית או האם יעלו לישראל. "מאותה שנה (1956) הרשויות המרוקאיות אסרו עלייה של יהודים ממרוקו לישראל, והחלה תקופה של "עלייה בלתי לגאלית" באמצעות המחתרת היהודית במרוקו. כ-30,000 יהודים עלו ממרוקו לישראל בתקופת העלייה הבלתי חוקית, בין השנים 1956–1961. מסלול העלייה בדרך כלל היה יציאה בספינות ממרוקו לעבר צרפת וספרד, ומשם המשך השיט לישראל. בשנת 1961 התרחשה טרגדיה גדולה כאשר אחת הספינות שהובילו עולים ממרוקו לישראל טבעה בלב הים התיכון. בעקבות טביעתה של ספינת אגוז ומותם של 44 המעפילים היהודים ממרוקו שנמצאו עליה, לחץ בינלאומי הופעל על מרוקו והמגבלות שהוטלו על העלייה לישראל נחלשו". (ויקיפדיה).

אסתר מספרת: "גרנו בבית, בוילה יפה עם גינה. היו לי עוד שבעה אחים ואחיות. השפות שדיברנו  בהם בבית היו מרוקאית וצרפתית. עברית ידענו רק מסידור התפילה.

לאבי קראו אליהו מלכה ולאימי קראו עליזה מור – יוסף. שניהם נולדו, גדלו ונישאו במרוקו. אימי הייתה עקרת בית ולפעמים היא הייתה מקבלת עבודות תפירה. אימי גידלה אותנו במסירות רבה, אני זוכרת שהיא הייתה מרדימה אותנו בזמן שהיא שרה במרוקאית שירים יפים ותמיד דאגה להרעיף עלינו חום ואהבה.

במרוקו למדתי בבית הספר "אלקולמנס" שם דיברנו צרפתית. בין הילדים הייתה אחדות מיוחדת. אהבנו לשחק יחד בקלאס, משחקי שירים שונים, גוגואים ומשחקי חבל. הייתה לי ילדות יפה עם זיכרונות נעימים.

בחגים היה לנו מנהגים עשירים. אני זוכרת שהיינו חוגגים את המימונה לאחר הפסח עם המון שירים וריקודים והרבה מופלטות. היה לנו את מנהג החינה, בו לבשנו תלבושות מרוקאיות מיוחדות ואכלנו מאכלים טובים, כמו בשר כבש ובשרים על האש.

כשהייתי בת שש – עשרה הלכתי למעין לשאוב מים, באמתחתי היה כד יפה ומקושט. כששבתי מן המעין, סבא שלי עבר לידי יחד עם הרב של הכפר, ומצאתי חן בעיניו. הוא המשיך איתי לבית הורי ושם ביקש מהם להתחתן איתי. החתונה שלנו נעשתה בפאר והדר. לפני החתונה שחטו שור והזמינו את כל תושבי הכפר לחגוג. בנוסף לקחו אותי למקווה, לאחר מכן קישטו אותי ונתנו לי הרבה זהב ובגדים יפים, אחר כך חגגנו שבעה ימים באוכל טוב, מחולות וריקודים.

כמו שאפשר להבין, לא היה לנו רע בכלל, להיפך, חיינו בטוב ובנעימים. אך הכל השתנה כאשר הגיעו הגרמנים והחלו לרשום את שמות היהודים בכדי שיהיה להם תיעוד (כי הם רצו לשלוח אותנו למחנות ההשמדה). לא חיכינו שהאמריקאים יצילו אותנו ומיד התחלנו את ההכנות לעלות לארץ ישראל.

עלינו לארץ בשנת 1962, הייתי אז נשואה עם שני ילדים. הפלגנו באוניה לאיטליה, ומאיטליה טסנו במטוס לארץ ישראל. הורי עלו לארץ לפני, והם גרו בקרית יובל שבירושלים. כאשר עליינו לקחו אותנו ישר לנהריה, ושם גרנו עד לפני עשרים שנה, שאז עברנו לגור בירושלים.

בצעירותי הייתי גננת, וגם טיפלתי בסבי בבית שאהב מאוד ללמוד ולעסוק בתורה. אני עסוקה בעיקר בבישולים, בקניות ולפעמים סבא ואני הולכים לטייל. אני אוהבת להתפלל ובמיוחד לקרוא תהילים. בשונה מהדעה הקדומה על נשים מרוקאיות, אני לא אוהבת לנקות, אך אני מאוד אוהבת לטפח את הגינה שלי, ואת העציצים שבה.

העלייה לישראל, עליה ג' – מבצע יכין

עלינו לישראל בשנת 1962. תקופה זו מכונה תקופת העלייה השלישית ממרוקו

"בין השנים 1961–1964 החלה תקופת העלייה השלישית שכונתה "עלייה ג'" או "מבצע יכין", בתקופה זו 80,000 יהודים נוספים עלו ממרוקו לישראל. במהלך עלייה ג' הרשויות המרוקאיות עצמו בדרך כלל עין ולא נאבקו במאמצי העלייה של היהודים, שיעד ההגירה הרשמי שלהם היה לרוב אירופה, גם אם בהמשך עלו לישראל". (ויקיפדיה)

 עליית יהודי מרוקו

הזוית האישית

שולמית טויטו מביאה את סיפורה של אסתר אבוטבול שעלתה ממרוקו.