מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אנשים שמתנגדים לזרם

פין כהן מספרת על איך חיה ניצלו על ידי חסידי אומות העולם בהולנד

פין מספרת :

רציתי להתחיל אחרת. אבל, כשנכנסתי לבית הספר וראיתי את הקיר ובו הכותרת "לנהוג בדרך ארץ", להתחשב אחד בשני, חשבתי שאם כולם היו חיים לפי זה אולי כל המלחמות לא היו קורות.

במלחמה זה מה שלא קורה…

על השואה ומלחמת העולם השנייה אומרים שמי שלא היה שם לא יכול לדמיין ולתאר איך זה היה.

אתם לומדים על השואה, על מלחמת העולם השנייה. אני מנסה להבין: איזו תמונה נשארת לכם? האם נכון יהיה לומר "תוהו ובוהו"? האם זה מתאים?

נכון. אז הרע בעולם שלט. לכן הדברים האלה קרו. לא רק יהודים סבלו במלחמת העולם השנייה, הרבה אנשים סבלו.

המטרה הייתה להשמיד את העם היהודי. זו הסיבה שבגללה בעלי שמעון ואני נאלצנו לברוח, להתחבא מכל הרע. זה קרה כשהיינו ילדים. שמעון ואני לא הכרנו אז. הוא היה ילד עם המשפחה שלו ואני עם משפחתי.

הקהילה היהודית בעיר בה נולדתי הייתה קהילה גדולה עם בית כנסת במרכז העיר, מקום מכובד. האווירה הייתה טובה. היחסים בין יהודים ללא יהודים היו טובים.

אבא שלי היה קצב, הייתה לו חנות בשר, היו לו הרבה חברים. הוא היה קונה את הפרות בעצמו ונהג לצאת לכפר, שם קשר קשרים והיו לו חברים לא יהודים. עם השנים הקשרים התהדקו.

אבא היה צריך למצוא לנו מחבוא. הורי החליטו לא ללכת עם הזרם למחנות. הייתה זו החלטה קשה.

חשבו, מצב שבו רודפים אחריך עד שאתה חושב שנשקפת סכנה לחייך. מה תעשה? האם תעשה מה שהגרמנים אומרים? או תברח?

כשאבא החליט ובחר מחבוא האנשים הראשונים שהציעו לו מקום להסתתר היו אלה שהוא עבד איתם. היו אלו אנשים לא יהודים שהרגישו צורך לעזור.

אבל,זה יותר מלעזור –הסכנה להסתיר יהודי הייתה סכנת חיים. הם יכלו להרוג את הלא יהודי. המילה "עזרה" היא מילה קטנה לתאר את הושטת היד של האנשים האלה. קשה לתאר איך הם הגיעו להחלטה כזאת.

אספר לכם על האנשים שהגיעו להחלטה הזאת.

כאמור, אבא התחבא אצל האיכרים וכשאמא, אני ושתי אחיותי הלכנו למחבוא, היינו בין אנשים שהכירו אותנו, זה היה קרוב לבית בו גרנו. אלה היו אנשים שהיינו עימם במגע יומיומי.

כשהייתי בת שש אמא לקחה אותי עם אחותי בת השלוש ואמרה "בואו אני רוצה לספר לכן משהו, חשבנו שאת פין מספיק גדולה ללכת לחופשה עם יהודית אחותך הקטנה, יקחו אתכם למקום נחמד, אנשים טובים, תבלו בחופשה".

באותו לילה לקחה אמא את שתינו. אחותי הגדולה נשארה עם אימי. הלכנו כמה רחובות וליד פינת הדואר חיכו לנו שני אנשים רכובים על אופניים. הם היו מהעבודה של אבא. הם הרכיבו אותנו מאחור. רכבנו באמצע הלילה בחושך. חשבנו שזה מוזר.

בסוף הגענו לבית וקבלו אותנו בעליית הגג. שתינו שהינו שם תקופה מסויימת. לפעמים הורידו אותנו כשהרגישו שזה בטוח יותר.

היה קיץ, חם מתחת לגג, הביאו לנו סיר, צעצועים, זה היה מצב בו אי אפשר היה להמשיך לאורך זמן. החליטו לחפש לנו מקום אחר. העבירו אותנו לאמסטרדם, יחד עם אחותי, שם הפרידו בינינו.

משם הגעתי באוניה לאורך הים לצפון הולנד. דברו שם שפה אחרת –פריזית, שפה שלא ידעתי. התקבלתי במשפחה חמה ונחמדה שהחליטו שהם רוצים שאחיה חיים נורמלים.

האשה שהייתה אחראית על המשפחה שלנו לא היתה יהודיה, היא הייתה במחתרת.

הלכתי לבית ספר ושינו את שמי. את השם פין השאירו אבל את שם משפחתי הקודם-מרקוס- שינו לדקה. לא אמרו שאני מזבולה אלא מרוטרדם. סיפור הכיסוי היה שש היה רעב וכל המשפחה שלי ששם הייתה כאילו לא יהודיה. כל ערב חזרו איתי על הסיפור. ההרגשה במחבוא הייתה רוב הזמן של געגוע, היה קשה להיפרד מהמשפחה, מההורים.

ידעתי שסיפור הכיסוי לא היה אמיתי. הגעתי למשפחה מאוד נוצרית. בתקופה זו שכחתי את יהדותי ,הייתי כל כולי בנצרות. לאחר המלחמה חזרתי מהר ליהדותי.

במקום ההוא היו אנשים שהתחילו להבין או חשדו והגיעה ידיעה להורים שהחביאו אותי שאנשי האס אס יגיעו לקחת אותי בלילה. ההורים ארזו הכל וכשחזרתי מבית הספר העבירו אותי שוב למקום אחר.

עשיתי טעות פעם וכששאלו אותי: "מנין את והיכן סבך?" עניתי: "בפלשתינה|. למזלי מי ששאל היה שכן שלא הייתה לו כוונה רעה. זה לא גרם להלשנה. כל פעם עברתי מסיבות אחרות עד 1945, השנה בה הסתיימה המלחמה.

למזלי גם כל משפחתי ניצלה.

לאחר המלחמה הבית בו גרנו היה במצב ירוד. שהינו יחד עם חברים יהודים עד שהסתדרנו, עד שהבית חזר אלינו והעסק חזר לאבא.

השנים שאחרי המלחמה היו קשות ומלאות בפחד ובחוסר בטחון. האנשים שניצלו חזרו אבל משפחות נספו והיה עצוב מאוד.

השאלה הגדולה לגבי המצילים היא: איך אנשים מחליטים להסתכן ולהתנגד לזרם?

לאחר המלחמה נשארנו בקשר עם אותם אנשים. הם היו כמו משפחה.

רובם כבר לא בחיים אבל הילדים שלהם כן. העזרה שלהם הייתה כל כך משמעותית.

בתמונה : על יד עץ חג המולד: יהודית, אחותי הקטנה, Annemarie, בת של משפחת המצילים ואני

תמונה 1

Ternaard

, הבית בצפון הולנד שם התחבאתי. הייתי צריכה לברוח אחרי הלשנה על זהותי האמיתי

 

תמונה 2

איש מחתרת שהחביא אותי Douwe van Dijk

אישתו Trijntje van Dijk.

תמונה 3 

 

מילון

חסידי אומות עולם
התואר "חסיד אומות העולם" ניתן לאנשים שפעלו למען הצלת היהודים בתקופת השואה אנשים אלו הושיטו עזרה מתוך אנושיות, מוסר ואומץ לב וסיכנו את חייהם בכך שעזרו ליהודים.

ציטוטים

”השאלה הגדולה לגבי המצילים היא איך אנשים מחליטים להסתכן ולהתנגד לזרם?“

הקשר הרב דורי