מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של מזל אבני

אני מזל אבני, סבתא של נועם, נולדתי במרוקו ועליתי תינוקת לארץ כי סבא שלי רצה לעלות לארץ הקודש.

כשהגענו לארץ, שלחו אותנו למקום שנקרא מגדל העמק. אני רוצה לספר לכם על מעברה כדי שתדעו שפעם הייתה מעברה, זה מן שדה אחד גדול ועליו מפוזרים כמה צריפים, האנשים גרו בצריפים העשויים מעץ  או פח בצבע ירוק. השירותים היו מחוץ לצריף ובלילה היה מפחיד לצאת אליהם.

אולם היה כייף! בחלק גדול של היום, אנחנו הילדים היינו בחוץ, כי הבית היה קטן. אכלנו מעצי השסק, השקדים, הבלוטים ועוד… יום יום אחרי שעות הלימודים היינו יורדים ברגל לקיבוץ יפעת, עומדים ליד בית האריזה וממתינים שיתנו לנו תפוחים. היו אנשים טובים בבית האריזה שהיו ממלאים לנו את השקים בתפוחים בסתר ושולחים אותנו הביתה במהירות כדי ששאר החברים בקיבוץ לא יראו. לצערנו היו גם אנשים רעים, שרצו לסלק אותנו הביתה כי אנחנו ממגדל העמק, מהמעברה העלובה, ואז היו משלחים בנו כלבים גדולים ואנחנו הילדים רצנו בכל הכוח בתוך שדה מלא קוצים בוכים וצועקים והגענו הביתה בלי תפוחים עם רגליים שרוטות ומדממות. אולם תמיד חזרנו לבית האריזה כי פשוט לנו לא היו תפוחים.

במגדל העמק הייתה צרכניה אחת, כולם קנו שם למרות שלא היה הרבה מה לקנות, בעיקר לחם ומרגרינה. שילמנו בכסף שנקרא לירה וגרושים, ארטיק למשל עלה גרוש.

למדנו בתוך צריפים ללא חשמל וללא חימום. היו לנו מורים מצוינים שידעו שאנחנו חייבים להתקדם וללמוד כדי שנצא מהמעברה ואכן זה הצליח, אנשים טובים שעשו הכול כדי שנצליח והצלחנו. היה לנו מורה מדהים! שלקח את כל הכיתה למשחק "מחניים" במקום שנקרא כפר גלים, בית ספר חקלאי. אחרי המשחק ניגש אלי ואמר לי כאן תלמדי ותתקדמי – והרי לכם מורה טוב באמצע הדרך. אחרי כיתה ח' אכן הלכתי ללמוד בבית הספר החקלאי, כפי שאמר לי המורה ומשם פרצתי והתקדמתי. אחרי התיכון למדתי הוראה בסמינר אורנים.

התחתנתי ונולדו לי שתי בנות, עבדתי במשך 35 שנים בבית ספר במגדל העמק. אהבתי את הילדים ואת בית הספר ואני חיה עד היום במגדל העמק.

סבא חיים וסבתא מזל עם התינוקת עינת, אמא של נועם

מגדל העמק התפתחה, נבנו בנינים, מערכת החינוך מפותחת, מערכת הבריאות טובה, הנוף והאוויר מדהימים! בואו לבקר.

הזוית האישית

החוויה של סבתא מזל היא מעולה וההרגשה נעימה ומרחיבה את הלב, לראות ילדים מקסימים, מתחשבים ומכבדים והמורות נהדרות!