מאגר סיפורי מורשת

ביום הזיכרון לחיילי צה"ל בשנת 2014, לאחר שחזרתי מבית הקברות בקיבוץ יגור בשעות אחר הצהריים, הטלפון בביתי צלצל וכשהרמתי את השפורפרת, מהצד השני של הקו היה קול של גבר. הוא שאל אותי "האם אני מדבר עם אבנר לנדאו", אמרתי "נכון", לאחר מכן, אמר הבחור "אני שי קנטור שהצלת אותי במלחמת יום הכיפורים". השתתקתי לדקה ולאחר מכן, שאלתי את שי למה הוא חיכה 40 שנה כדי להתקשר אלי. קבענו פגישה ונפגשנו במשך שש שעות והעברנו חוויות מהקרב שבו הצלתי את חייו.

בדיוק 40 שנה לפניכן, ביום הזיכרון לחיילי צה"ל של 1974, עמדתי בערב יום הזיכרון לפני חיילי וחיילות גדוד 71, בפיקודו של יוני נתניהו, עמדתי ליד מדורה וסביבי כל חיילי וחיילות הגדוד וכך התחלתי לספר:

בליל ה-9 באוקטובר שנת 1973, שלושה ימים לאחר התחלת מלחמת יום כיפור, אני, אבנר לנדאו פיקדתי על פלוגה ב' בגדוד 53 בחטיבה 188. שלושה ימי לחימה נוראים וקשים עברו עלינו ונלחמנו נגד שישה סוגים של איומים, האחד, טילי סאגר (טילים שפגיעה שלהם משמידה טנקים), האיום השני היה פגזי הארטילריה הסורית, האיום השלישי היו מטוסי המיגים הסורים, האיום הרביעי, היו טנקי ה T 72 , האיום החמישי הוא חיילי הקומנדו הסורי, שהיו מסוכנים מאחר והיה להם אמצעי ראיית לילה, האיום השישי הוא הפחד של האנשים שזה לראשונה הם חווים מלחמה.

מפה של הפלוגה של אבנר לנדאו. 

באותו לילה, הפלוגה שלי הייתה בחניון לילה היה זה אחד הלילות החשוכים ביותר שאפשר לעלות על הדעת. קיבלתי הודעה במכשיר הקשר, שיחידת קומנדו סורית נמצאת באזור הלחימה שלנו, נתתי הוראות לכל שבעת ציוותי הטנקים שלי, כדי שיעשו הכנות מיוחדות לגילוי ותצפית בחשיכה של היחידה הסורית.

בסביבות השעה 03:00 שמענו בקרבת מקום לחניון שלנו דיבורים בערבית הבנתי מיד שחיילי הקומנדו הסורי נמצאים בקרבת מקום לחניון הלילה. פתחתי באש ואיתי כל הפלוגה יורה מכל כלי הנשק הנמצאים על הטנקים: ירי תותחים, ירי מקלעים, זריקת רימונים וירי מנשק אישי. במשך שתי דקות נוצר מסך אש צפוף וקטלני, אבל כנראה שחיילי הקומנדו הסורי הסתתרו מטרים ספורים מאיתנו בתוך תעלת נ.ט ( תעלה נגד מעבר טנקים), ותוך כדי קרב, ירו הסורים טילי ר.פ.ג ושני טנקים שלי נפגעו.

במהלך הקרב התקשר אלי מפקדי, מפקד גדוד 71, (סגן אלוף משולם רטס), שנמצא שני קילומטר מאחורי ושאל לפרטי האירוע. עניתי לו שאחזור אליו בעוד כמה דקות. נתתי פקודה לפלוגה לנתק מגע מכוח הקומנדו הסורי והתחלתי לנוע עם הטנק כשכל הפלוגה מאחורי. כעת התקשרתי במכשיר הקשר לכל ששת הטנקים שמאחורי, אז התברר לי ששני טנקים נשארו בשטח ואינם עונים לי בקשר. בשלב הזה, שקלתי האם לחזור למקומי הקודם שבו נמצאים חיילי הקומנדו הסורי והחלטתי לא לסכן את חיילי הפלוגה ולהמתין לשחר שיגיע עוד כחצי שעה. התקשרתי למפקדי והודעתי לו את תמונת המצב.

מגד 71 נתן לי פקודה לחזור ולנסות לחלץ את שני צוותי הטנקים שנשארו באזור קרב. (כל השיחה נערכה במערכת הקשר הנמצאת בכל הטנקים), הודעתי לרטס כי אני אחכה עד עלות השחר ולא אסכן את חיילי. המגד רטס צעק עלי "אתה מסרב פקודה", אך עניתי לו "כי אסור לשלוח כוח טנקים למקום הקומנדו הסורי אלא רק באור יום". רטס החליט לשלוח כוח אחר לחילוץ שני הטנקים מהפלוגה שלי, ובאמת ראיתי במרחק של שני קילומטר בערך צלליות של שלושה טנקים הנעים לכיוון הקומנדו הסורי. לפתע אחרי תנועת הטנקים של עשר דקות נשמעו ונראו מרחוק פיצוצים והבהקים של פיצוצי ה ר.פ.ג הפוגעים בשלושת הטנקים שהחלו לעלות באש. (בעצם, את מה שאני ידעתי, רטס לא הבין ושלושת הטנקים שנשלחו נפגעו ממארב של הקומנדו הסורי).

חיכיתי עוד מספר דקות וכשעלה השחר יצאתי עם עוד שני טנקים לחלץ את הנפגעים של חמשת הטנקים, (שני טנקים של הפלוגה שלי שנשארו בשטח ועוד שלושה טנקים של רטס). התקדמתי עם שני טנקים נוספים לכיוון הטנקים הפגועים ואז החלה הפגזה ארטילרית עלינו. לפתע במכשיר הקשר שלי שמעתי את מפקד אחד הטנקים שנשארו ליד הקומנדו הסורי (זאב הוס) אומר לי "אבנר, אני נמצא עם שני צוותי הטנקים שנשארו בשטח, בנקודת הפינוי שקבענו, בתחנת הדלק של הכפר בוקעתה ואיתי נמצאים כל אנשי הצוותים של שני הטנקים בריאים ושלמים פרט לאפרה גורן שנשאר הרוג בטנק". מיד הודעתי לרטס על ההודעה והמשכתי בתנועת הטנקים לכיוון הטנקים שנפגעו.

בקרבת מקום לטנקים שנפגעו ירדתי מהטנק כשתוך כדי כך ממשיכה ההרעשה הארטילרית הסורית. התחלתי לעלות על הטנקים שנפגעו. בכל טנק שעליתי נשארו רק גופות שרופות ללא אף ניצול, אלא שבטנק האחרון שעליתי עליו ונכנסתי לצריח צעקתי "האם יש כאן מישהו בחיים?" ולפתע נהג הטנק קרא לי ואמר "אני נמצא בתא הנהג ואיני יכול לצאת". נכנסתי לצריח, הזזתי את הגופות וצודדתי את תותח הטנק אשר חסם את האפשרות שהנהג יוכל לפתוח את המדפים ולצאת מהטנק. לאחר מכן יצאתי מהצריח ירדתי לאזור תא הנהג של הטנק ופתחתי את מדפי הטנק. משכתי מתא הנהג חייל מפויח כולו שסימני פחד על פניו, רצנו לטנק שלי והעליתי אותו על הטנק והתחלתי להתרחק מהמקום. אותו הרגע שני מטוסי מיג סורים התקרבו מצפון לנו והפציצו ברקטות את שלושת הטנקים שזה עתה עליתי עליהם והבעירו אותם מחדש.

רסן אבנר לנדאו בסנדי טיימס, 1973 

בעודי מספר את הסיפור לחיילי הגדוד (אנחנו נמצאים מסביב למדורה בגדוד 71 ביום הזיכרון לחיילי צה"ל 1974) קם מהצד השני של המדורה קצין צעיר שהגיע באותו יום לגדוד ואומר לכולם:"אני שי קנטור החייל שהצלת אותי מהטנק". לפתע, השתרר שקט מוחלט והתרגשות, כשכל 200 זוגות העיניים מסתכלות עלי ועל שי קנטור וכל הגדוד פוצח בשיר "הרעות". מאז ועד ארבעים שנים לאחר מכן, ליום הזיכרון לחללי צה"ל של שנת 2014 לא היה שום קשר בינינו.

סיפור מרגש זה הוא רק אחד מתוך עשרות רבות של אירועים קרביים שקרו לי במלחמת יום הכיפורים, עד לפציעתי הקשה בקרב הכושל על תל שמס.

הזוית האישית

אבנר לנדאו: מאוד חשוב לספר על מלחמת יום כיפור בשנת 1974.

נועה: היה מאוד מעניין ומרגש לשמוע את הסיפור של סבא שלי.