מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אני קרויה על שמה של סבתא רבתא

אני וסבתא עליזה בתה של חווה
ספינת מעפילים
עליזה וייס מספרת על סבתא רבתא שלה

חווה שרה, סבתא רבתא שלי, נולדה בפולין בעיר סטשוב בתאריך  20.02.1945, שמות הוריה הם: אמא רייזל ואביה מרדכי אליעזר.
 
להוריה הרבה שנים לא היו ילדים. כדי לברר את הסיבה לכך שאין להם ילדים הם הלכו להרבה רופאים וכל הרופאים אמרו שיש בעיה רפואית ושהיא לא יכולה ללדת. יום אחד הגיע רב מפורסם לעיר סטשוב והוריה נגשו אליו לקבל ברכה. הרב עיין במסמכים הרפואיים ואמר שאכן יש בעיה רפואית, אך בעזרת ה' הוא יברך אותם והם מצדם צריכים לתרום סכום כסף נכבד לישיבה ותוך שנה יהיה להם פרי בטן. וכך באמת היה. כעבור שנה נולדה להם בת שנקראה חווה שרה – סבתא רבתא. כעבור שנתיים נולדה עוד בת שנקראה הניה גיטל.
 
ברוך ה' לחווה שרה יש שבע נינות שנקראות חווה ונינה אחת שנקראת שרה. רק חבל שהיא לא זכתה להכיר אף נינה. חווה למדה בבית הספר בעיר סטשוב והיה לה כישרון גדול לרקמה ותפירה. היא באה מבית אמיד ולא הייתה צריכה ללכת לעבוד. סבתא חווה הכירה את סבא רבא שלי כשהוא בא לבקר את אחיו אברהם, שכיהן שם כרב.                                                                
 
ברגע שסבא רבא שלי ראה את סבתא רבתא, היא מאוד מצאה חן בענייו והוא החליט שאתה הוא רוצה להתחתן. חווה התחתנה עם סבא רבא שלי, הרב יששכר אלימלך ומיד לאחר החתונה הם עלו לארץ במסגרת תנועת "פועלי אגודת ישראל" שסבי היה חבר בה. הוא היה שם בהכשרה כדי לקבל ידע בעבודה חקלאית כי הם רצו לחיות בקיבוץ.
 
באותה תקופה ליהודים לא היה טוב באירופה והרבה מהיהודים עשו מאמצים להגר לארצות הברית. היו יהודים שהחליטו לעלות לארץ מסיבות ציוניות, על אף שידעו שהחיים בארץ קשים מאוד מאוד וגם היה קשה מאוד להשיג סרטפיקטים (אישורים) לארץ משום שהערבים לא רצו שיהיו הרבה יהודים בארץ והם השפיעו על האנגלים שלא יתנו רישיונות עלייה לארץ אלא במספר זעום. באותו זמן האנגלים שלטו בארץ והם נכנעו לתכתיבים של הערבים והקשו על קבלת רישיונות עלייה לארץ.
הרבה יהודים שרצו  לעלות לארץ נתקלו בסירוב. סבא רבא שלי קיבל סרטפיקט בגלל שהוא היה בהכשרה, המייעדת את החברים בה לעלייה לארץ. סבא רבא שלי לא עלה לארץ לפני שקיבל אישור על כך מרבו, הרבי מגור. הרבה רבנים לא נתנו אישורים לעלייה לארץ, כי בארץ הייתה אווירה חילונית והרבנים חששו שהם לא ימשיכו לקיים מצוות ויהיו חילונים. הרבה יהודים שרצו לעלות לארץ ולא קיבלו אישור לכך ניסו לעלות לארץ בצורה בלתי ליגלית (חוקית), היו יהודים שעלו על אניות גם ללא רישיונות וניסו להיכנס לארץ, בתקווה שהאנגלים לא יתפסו אותם. אילו היו תופסים אותם הם היו נשלחים חזרה לארץ מוצאם.
 
חלק מהעולים עלו לארץ בנישואין פיקטיביים, כלומר בני הזוג לא היו נשואים באמת. רק לאחד מבני הזוג היה רישיון עלייה, והשני הצטרף אליו כבן זוג כביכול. כשהגיעו לארץ בני הזוג האלה הם נפרדו כל אחד לדרכו. מזלה של אחות סבתי, דודה הנקה, שהיא הצליחה להגיע לארץ באנייה האחרונה שיצאה מפולין לארץ ישראל, רק שבדרך הייתה סערה גדולה מאוד וכל הנוסעים נאלצו לזרוק את המטענים שלהם לים וככה הפסידה סבתא עליזה הרבה הרבה מתנות שנשלחו אליה מהסבא והסבתא שלה שלא זכתה להכיר אותם. נשארו רק מספר מועט של פריטים למזכרת. סבתי וסבי עלו  לארץ בשנת 1935. הם הגיעו לעיר פתח תקווה.
החיים בארץ היו קשים. היה פער גדול בתנאי החיים של סבתי בפולין לבין התנאים בארץ מבחינת הפרנסה, הדיור והאקלים. תנאי הדיור היו קשים. היו מצבים שבהם שתיים או שלוש משפחות גרו יחד באותה דירה עם מטבח משותף ושירותים משותפים. גם סבתא רבתא וסבא רבא שלי גרו עם עוד משפחה באותה דירה עם מטבח משותף ושירותים משותפים וזה לא היה כל כך פשוט. היו משפחות שהתגאו בזה שהם חיו בשלום זה עם זה ללא מריבות,
והיו משפחות שהיו מסוכסכות ביניהן בגלל שלא הצליחו להסתדר יחד. היה קשה מאוד להשיג עבודה בארץ ולכן הם נאלצו לעבוד בקטיף תפוזים, עבודה שלא כל כך התאימה לסבתא.
 
סבתא עבדה גם כרוקמת לפרנסת המשפחה. ברבות השנים כשהיו לה כבר נכדים, בכישרונה הרב תיקנה את כל בגדי נכדיה שהיו מביאים אליה. היא קיצרה, האריכה, שיפרה ושדרגה את הבגדים וכשהבגד היה תקין היא הייתה מעבירה את הבגד לפי ראות עינה לאחד מנכדיה.
 
במשך השנים מצבם הכלכלי השתפר.  סבא רבא עבד כפקיד בעיריית תל אביב, על אף שהייתה לו סמיכה לרבנות ויכול היה לשמש כרב. סבא רבא שלי למד לרבנות יחד עם הרב ידידיה פרנקל, שהיה רבה הראשי של תל-אביב הם למדו באותה מתיבתא והיו "חברותא".
 
בשנת 1948 הייתה מלחמת העצמאות. גם סבא רבא שלי השתתף במלחמה הזו. בשנת 1948 קמה המדינה. בארץ היה צנע. היה מחסור באוכל לאוכלוסיה שהייתה בארץ ולכן החליטו לחלק אוכל לפי תלושים. התלושים חולקו לפי מספר הנפשות שהיו במשפחה. ולכן היו אנשים שניצלו את המצב ומכרו אוכל "בשוק השחור" כלומר במחיר מופרז. סבתא וסבא רבא שלי גרו בהתחלה בפתח תקווה, משם הם עברו לגור בשכונת התקווה. בהמשך הם עברו לגור בשכונת פלורנטין ברחוב מזרחי ב וזה היה בתקופה שבה האנגלים עדיין שלטו בארץ.  מידי פעם האנגלים היו עושים "עוצר", כלומר לא הרשו לאנשים לצאת מבתיהם משעות הערב עד הבוקר כדי לחפש  לוחמים שהיו בלח"י או באצ"ל. יאיר שטרן, חבר בלח"י שהאנגלים חיפשו אותו, הסתתר בדירה ברחוב מזרחי ב קרוב לדירה של סבתי. ביום שירו בו שמעו בדירתם של סבתי  את קול הירייה. באותה תקופה היו שלוש קבוצות שנלחמו באנגלים כדי שיעזבו את הארץ והן: ההגנה, האצ"ל, והלח"י.                                                      
 
רק לאחר שהוקמה המדינה ראש הממשלה הראשון שלה דוד בן גוריון החליט לבטל את הקבוצות ולהקים צבא אחד מאוחד שנקרא צבא הגנה לישראל, צה"ל. כשבארץ הייתה מלחמת העצמאות שבה נפלו הרבה מבנינו זו הייתה תקופה מאוד קשה כי זה היה לאחר מלחמת העולם השנייה שבה נשמדו מיליוני יהודים וגם בארץ היה קשה.  
 
במשך השנים לסבתא חווה נולדו ארבע בנות שסבתי עליזה היא הבכורה שבהן. בשנים האחרונות שלה, סבתא חווה גרה בצפון תל-אביב ברחוב ארלוזורוב. זה היה שיכון של עובדי עיריית תל-אביב. למקום קראו בהתחלה "שכונת מגורים" בהמשך הזמן השם מגורים נשמט ונשאר רק שם הרחוב ארלוזורוב.
 
אבי ניר היה מרבה לבקר את סבתי בדירתם זו שבתל-אביב. כשהוא היה מגיע לביתם בתור ילד קטן, היה רגיל לתקן כל מיני חפצים שבורים בביתם. סבתא מאוד מאוד אהבה את אבי ניר ואבי מאוד אהב אותה. כדי להראות את אהבתו הוא הבטיח לה שכאשר יהיה גדול הוא יטוס מעל ביתה ויזרוק לעברה סוכריות. במקום סוכריות הוא קרא לי בשמה חווה!
 
אני אחת מנינותיה של סבתא רבתא חווה שרה וחבל שלא זכיתי להכיר אותה וחבל שהיא לא זכתה להכיר אותי, אבל לאחר עבודת השורשים שעשיתי עליה נראה לי שאני בהחלט מכירה אותה ואת אישיותה. נראה לי שגם אני הייתי אוהבת אותה כפי שאבי אהב אותה. 
 
תשע"ה 2015

מילון

סרטפיקט
אישור עלייה לישראל

ציטוטים

”חבל שלא הכרנו זו את זו אבל בזכות העבודה אני מכירה אותה ואת אישיותה“

הקשר הרב דורי