מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

ההורים שלי אבא שלמה ואמא פין היו שורדי שואה. הם התחבאו אצל נוצרים בהולנד ואחרי מלחמת העולם השנייה נפגשו. בשנת 1949 הם התחתנו. הם היו ציונים וכל הזמן רצו לעלות לארץ. אבא שלמה למד רפואה בהולנד. בינואר 1951 נולד נחמיה האח הבכור. בשנה הזאת הם נסעו לישראל לבדוק אפשרות לעלות לארץ. אמרו להם שהם ישמחו שאמא תישאר כי היא הייתה עובדת סוציאלית והם היו זקוקים להרבה עובדות סוציאליות, אבל אבא היה צריך להמשיך את הלימודים שלו בהולנד כי אין מקום לסטודנט לרפואה בארץ.

הם חזרו להולנד והמשיכו את חייהם כרגיל. באוקטובר 1952 אני נולדתי. עדיין גרנו באוניה ואז עברנו לבית חדש. בינואר 1957 אבא שלמה התכתב עם בית החולים הדסה בירושלים, הוא חיפש מקום להתמחות ברפואת עור והם הציעו לו עבודה.  הוא נסע לישראל ואנחנו נשארנו בהולנד כי אמרו לנו שאין לנו שם מקום לגור. כשהוא הגיע למעון העולים בירושלים התברר שגם כל המשפחה יכולה לגור שם ואחרי חודש כבר עלינו לארץ אמא, נחמיה, אני ועודד התינוק.

כל המשפחה עלתה לארץ כמה חודשים אחרי מלחמת קדש. חצי שנה היינו במעון עולים (בהולנדית קראו לזה הוסטל). גרנו שם ובינתיים ההורים שלי מצאו דירה בירושלים. בקיץ בחופש הגדול עברנו לגור בשכונת רחביה ברחוב רמב"ן 61, הבית האחרון ברחוב. מול הבית שלנו התחילו לבנות את הכנסת ואת מוזיאון ישראל. כשהייתי בגן בגיל חמש אני זוכרת ששיחקתי בחצר ואז אבא שלי שלמה בא לגן וסיפר לי שנולד לי אח קטן. לאח זה קראו בשם יבחר. למדתי בבית ספר גימנסיה רחביה מכיתה א ועד כיתה יב.

בין שתי מלחמות

כשהייתי בכיתה ט' פרצה מלחמת ששת הימים, בתקופה שקדמה למלחמה התנדבנו למלא שקי חול ולהגן על הבתים מפני ירי, תלמידים יותר מבוגרים החליפו דוורים ובעלי תפקידים אחרים שהיו במילואים.

בשישה ביוני פרצה המלחמה, אנחנו כמובן לא ידענו מכלום והלכנו לבית הספר כרגיל. שמענו כל מיני רעשים, יכול להיות שזה אפילו היה ירי ואיך שהגענו לבית הספר הכניסו אותנו למקלטים. אז לא היו טלפונים ולא היה איך להתקשר להורים. לקראת הצהריים התחילו להגיע הורים לקחת את הילדים הביתה אני נשארתי בבית הספר כי אף אחד לא בא לקחת אותי והייתי צריכה ללכת לבד הביתה.

לפני זה בדקתי ששני האחים שלי כבר לא בבית הספר, חזרתי הביתה והיינו רוב הזמן במקלט במשך שלושה ימים. ביום הרביעי כבשו את העיר העתיקה שבירושלים והמלחמה הסתיימה.

בשנת 1971 התגייסתי לצבא, בסוף הטירונות הציעו לי להיות מורה חיילת אבל אמרתי שאני אף פעם לא אהיה מורה ולא רציתי. קיבלתי הצבה למפקדת קצין רפואה ראשי ושירתתי  כפקידה. רציתי להיות חובשת אבל לא קיבלתי את התפקיד כי לא היה קורס. בצבא פגשתי את שמואל בעלי לעתיד.

אחרי הצבא התחלתי ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית. לקראת שנה שניה באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, נקראתי למילואים בהג"א בירושלים. במלחמה זו נפל אחי נחמיה שהיה בסיני בזמן המלחמה, אירוע זה שינה את החיים בבית.

משפחתי ועבודתי

ב1974 נישאתי לשמואל, המשכתי בלימודים ותוך כדי כך נולד רועי ב1976 ומיכל ב1978 ואחר כך ב1982 נולדה מירב וב1990 נולדה יעל. סיימתי את לימודי התואר השני עם הולדתה של מיכל ואחר כך הייתי כמה שנים בבית וגידלתי את הילדים. מ1985 אני מורה לכימיה ומלמדת בתיכון בליך ברמת גן. רועי ומיכל התחתנו, ולכל אחד מהם שלושה ילדים, הנכדים שלי, אילי, ליאו, הילה, איתן, רן ולני. עסקתי הרבה בהדרכת מורים ואני עדיין עוסקת בזה לאחרונה קיבלתי פרס של המורה המצטיין בכימיה.

הזוית האישית

סבתא ידידה: נהניתי לפגוש את אילי ולספר את הסיפור שלי. המפגשים קירבו בינינו והתרשמתי מאוד מהעבודה שנעשית בכיתה.

אילי: לדעתי תכנית הקשר הרב דורי היא תכנית מאוד חשובה. היא חיזקה מאוד את הקשר שלי עם סבתא שלי ידידה. למדתי המון עליה, על משפחתה, על הילדות שלה ועל העליה שלה. מאוד נהניתי לפגוש את סבתא שלי ולשמוע את סיפור החיים המעניין שלה, למדתי המון.