מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי מתחיל כשהייתי בת שש, בשנת 1950, עליתי לארץ מעיראק והגעתי עם משפחתי למושב גבעתי,

שהיה קרוב לגבול עזה של אז. קבלתי מהורי חמור וכלב, ובעזרת החמור הגעתי לגן הילדים. החמור היה חוזר הביתה לבד. בגן שיחקנו משחקים כמו: קפיצה בחבל או משחק בארגז החול.

 

במושב היינו מגדלים ירקות גינה, שהיו טעימים מאוד. על יד המושב היה פרדס שהיו בו כל מיני פירות למאכל.

אחיי ואני היינו כל יום, לאחר הגן ובית הספר, מבלים בפרדס. ושם מצאנו תעסוקה. קטפנו תפוזים ותאנים ובצרנו ענבים.

 

לאחר 3 שנים, כשהייתי בת 9, אחי ואני עלינו לבדינו לקיבוץ ניצנים, קיבוץ לעליית הנוער. בקיבוץ היו נערים בגילנו ושם למדנו ובנוסף עבדנו. אני עבדתי לרוב במטבח, ניקיתי, והגשתי ארוחות. לאחר שנתיים, כשהייתי בת 11, הגעתי לבית משפחתי באור יהודה, שם הוריי קנו בית עם חצר וגידלו בה ירקות גינה, בדיוק כמו במושב.

 

בבית הספר, מכיתות א' ועד ח' הייתי פעילה בחוגים, לרוב חוגי דרמה ובמה. מאוד אהבתי להתחפש בפורים

ולהופיע במסיבות שונות. בהפסקות בית הספר אני וחבריי לכיתה היינו משחקים במחניים, בקלאס, ומידי פעם בחמש אבנים. כשהייתי בת 15, בשנת 1959, התחלתי להדריך בנוער העובד "היה לי קן" בפרדס כץ. שם, הדרכתי ילדים בני שבע ושמונה, שהיו מגיעים כל יום אחר הצהריים לפעילויות קבוצתיות בטבע. בבוקר למדתי בתיכון וגם למדתי בסדנאות הדרכה לילדים.

 

באותה שנה, נפתח האגם המלאכותי בפארק בלאומי שברמת גן. מאוד התרגשתי, ושטתי בסירה קטנה

עם חבריי. התחרינו לקצה האגם, ובמהלך התחרות, נפלתי לתוכו. מאז אני לא שטה בסירות. זה היה קצת מפחיד, אבל התגברתי. בחופשים, התחלתי לעבוד בקייטנות ולאחר התיכון, כשהייתי בת 17, עברתי עוד קורסים בהדרכה. לאחר מכן, התקבלתי להדרכת הנוער כדי שיהיו במסגרת חינוכית.

 

אמא שלי, רחל, הייתה עקרת בית, ורוב הזמן בישלה וטיפלה בגינה, באחיי, אחותי, ובי. אבי, סלים, היה סָפַּר, והייתה לו מספרה, שספרה בעיקר גברים. בחגים, היינו חוגגים עם כל המשפחה המורחבת. כל דודותיי, ובני הדודים במשפחה הצטרפו לחגיגות. בראש השנה ערכנו סדר מיוחד, בדיוק כמו בפסח. אכלנו תפוח בדבש, ראש של דג, והמון מאכלים מתוקים. בחנוכה היינו מברכים ומדליקים את שמונת הנרות. הייתי מקבל דמי חנוכה מהוריי ואהבתי לסובב סביבונים. בפורים, כולנו התחפשנו. במהלך השנים אני התחפשתי לסביבון, לאנטיוכוס, לקאובוי, לקיסרית, לרקדנית, ולאינדיאנית. היינו מכינים משלוחי מנות, ומעניקים אותם לחבריי לכיתה. 

 

את חג הפסח חגגנו יחדיו. כל הילדים היו מחפשים אחרי האפיקומן. היינו מציגים את יציאת מצרים עם בצק על הכתפיים ומקל הליכה. כל הילדים הקטנים שאלו את הקושיות. את יום העצמאות חגגנו מחוץ לבית. היינו יוצאים לרחובות ומחכים למצעד הגדול. בחג השבועות היינו יוצאים לשדות. הייתי יוצאת החוצה עם סל ביכורים גדול מלא בפירות טריים וטעימים.

 

היום 2014, אני בת 69, אני ומשפחתי הגדולה, ארבעת ילדיי, ו7 נכדיי, בעלי אברהם, 2 כלותיי, וחתני, נערוך את סדר הפסח יחדיו, סדר כשר, דומה מאוד לסדר שערכתי יחד עם הוריי, כשהייתי צעירה.

 

2014