מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אני והסבתא ישבנו בצוותא

סבתא שושנה והנכדה נוגה
סבתא שושנה בילדותה
סבתא שושנה מספרת לנוגה על חייה

שמי שושנה שרקי, נולדתי בראש פינה. אני דור שלישי של מייסדי המושבה. סבא שלי, שמואל אברמוביץ, הגיע בשנת 1880 מהעיר מוינשט שברומניה. סבתא שלי נולדה בירושלים העתיקה, היא דיברה יידיש, ערבית ועברית ביחד.

אימא שלי נולדה בבית הוריה. אחרי שנישאה לאבי מנפרד בנימין נולדתי גם אני, באותו הבית שסבא שלי בנה כשהגיע לראש פינה. ויש שני אחים צעירים.

הילדות בראש פינה, הייתה מאוד פשוטה ושמחה. כל הילדים הכירו אחד את השני והכרנו את ההורים של כולנו. המשפחות היו נפגשות בחגים, בבית הכנסת, היינו ביחד בכל אירוע משפחתי שמח או עצוב. ימי הולדת לא חגגנו, אלא רק בת מצווה או בר מצווה. את בת המצווה שלי חגגנו בבית שלי וכל אנשי המושבה הגיעו. אימא שלי הכינה את הכיבוד בעצמה: אפתה המון עוגות, עוגיות, ליקר ביצים ויין תפוחים. כל משפחה שבאה הביאה לי ספר במתנה על תחומים שונים: מגלי עולם, מפורסמים, אירועים מפורסמים, אנציקלופדיה ופירוש לתנ"ך של קאסוטו.

בבית הספר בהפסקות בין השיעורים הינו יושבים על סלע ענק או משחקים במשחקים חברתיים ובהפסקה הגדולה הינו הולכים לוואדי. היה פעמון נורא גדול שהיה בכניסה האחורית של בית הספר, זו הייתה הדלת שיצאנו ממנה לחצר בהפסקות. שמש בית הספר הכיר את כולנו בשמות הפרטיים. התפקיד שלו היה לראות שהילדים לא מסתובבים בחוץ בזמן השיעור ולצלצל בפעמון לשיעורים ולהפסקות. את הצלצול הראשון היינו שומעים בבית והיו רצים לבית הספר. היו שישה או שמונה צלצולים. היו לי שלוש חברות טובות, יחד היינו משחקות, מדברות המון ומטיילות בוואדי בשבת.

למדתי בבית ספר תיכון בצפת, בו למדנו כולם – כל ראש פינה. אחרי לימודי התיכון התחלתי ללמוד בבית ספר לאחיות בבית חולים רמב"ם שבחיפה. כאחות עבדתי בבית חולים צפת במשך שנתיים והפלגתי לאירופה, עבדתי בבית חולים בהולנד שנה. מאוד נהניתי והיו לי שם המון חברים. זה היה בתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים והולנד אז תמכה מאוד בישראל כך שקיבלתי יחס מאוד אוהד בתור ישראלית.

כשחזרתי ארצה החלטתי לעבוד בקיבוץ כאחות רק לשנה. בזכות זה הכרתי את אהבת חיי, ניל שרקי. נישאנו, נולדו לנו שלושה ילדים ואני כאן עד היום והלאה. שלושת ילדינו גדלו בקיבוץ ירדן. בתי הבכורה עברה לגור בקיבוץ שפיים והקימה משפחה שם. עדיה בתי האמצעית הקימה משפחה עם לורנס ונולדו להם נוגה ויוגב נכדי האהובים. נוגה שלי כבר בת מצווה. אלעד בני הצעיר הקים משפחה בראש פינה והם גרים בבית של סבא שמואל דור רביעי בראש פינה.

מאלבום התמונות

תמונה 1

מאוד אהבתי להיות אחות. אני בעיקר אוהבת להיות אימא ומאוד אוהבת את נכדיי והם אוהבים אותי. משפחה זוהי משמעות החיים מבחינתי והכיף הכי גדול הוא להיפגש כולם ביחד.

תמונה 2

זיכרון מצחיק ועצוב של אמא עם סבתא שושנה

הייתי בת 10 בערך. מאז ומתמיד היה לנו חתול בבית. היו לנו כמה חתולים, פאפי וחלבי ולבי- שהייתה חתולה חצי סיאמית מהממת ושלווה – אותה אהבתי הכי. לא זוכרת כמה שהו איתנו כל אחת. יום אחד חזר אבי (ז"ל) עם חתולה גורה בת כמה ימים, הוא מצא אותה נטושה ליד הצריף במטע האבוקדו והביא אותה הביתה כדי שאני אטפל בה ואציל לה את החיים. האכלתי אותה בחלב עם פטמה קטנה כל כמה שעות. היא הסתובבה בבית מייללת יללות קטנות וצווחניות, מחפשת אחרי אימא שלה וכל הבית סבב סביבה לכמה ימים. יום אחד אימא שלי התכופפה לארון תקליטים למטה בספריית הארון בסלון והחתלתולה האבודה והפצפונה רצה סביבה בלי הרף. אימא שלי, בזמן שהתכופפה והשעינה את הברך על הרצפה כדי להגיע לתקליטים, מעכה בטעות את החתולה מתחת לברך שלה… וזה היה סופה המר של גיבורת הסיפור.

משחק ילדותי – חמש אבנים

איך משחקים? לוקחים חמש אבנים קטנות, שמים כל פעם עוד אחת על כף היד, זורקים את הקובייה הנחה על "גב" כף היד וכשזורקים צריך להפוך את היד כלפי מעלה ולתפוס את הקובייה שזרקת לפני שהיא תיפול. אחר כך מוסיפים עוד קוביה ועושים את אותו פעולה וכך הלאה.

געגועים

ביום 19 במרץ הייתי בת 76 שנים. היום זה נקרא "הגיל השלישי" ובעצם אני כבר זקנה, לפעמים אני מתגעגעת. אני מתגעגעת לניל, לימים בהם בילינו יחד. אני מתגעגעת לימים בהם היו לי מלא כוחות פיזים. אני מתגעגעת לגוף הצעיר והגמיש שלי. לימים שלכל דבר היה יותר ערך, שלא היה טלפון נייד, שלא הייתה טלוויזיה. שהיינו הולכים לחברים בלי להודיעה מראש, פשוט דפקנו בדלת. שלאנשים היה יותר אכפת אחד לשני ויותר כבוד אחד לשני. ולימים בהם הרגשתי שאני מסתובבת עם שמש בכיסים. אני מתגעגעת להתאהב.

אילן יוחסין

תמונה 3

סרטון תיעוד של שושנה: 

הזוית האישית

סבתא שושנה: ישבנו נוגה ואני ביחד. אני מאוד אוהבת לספר סיפורים מהעבר שלי, חוויות שקרו לי כשהייתי ילדה ונערה. נוגה היא מקשיבה טובה, היא אוהבת לשמוע סיפורים, מתעניינת, שואלת. אני רואה בעיניים את האהבה שלה אלי וזה נותן לי המון כוח לחיות. אהבתי מאוד את המשימה הזאת לשבת ולספר על משחק ששיחקנו, על חוויה שהייתה, על סיפור מהחיים. היה מעניין והיה כיף. תודה על החוויה לנוגה ולמורה.

נוגה: אוי סבתא, אני אומר לך את זה שוב ושוב: את כל כך מוכשרת בכתיבה, יש לך ניסיון חיים עצום ואת כל מה שלמדת עד כה את מלמדת אותי וממלאה אותי בכל כך הרבה שפע של תובנה וחוכמה. את הסבתא שלי ואני כל כך שמחה על כך. היה לי כל מהנה לעשות איתך את התכנית! אוהבת המון המון, נוגה.

מילון

ראש פינה
מושבה ומועצה מקומית במורדות הגליל העליון למרגלות הר כנען והעיר צפת, ובסמיכות לחצור הגלילית. נוסדה ב-12 בדצמבר 1882 כהמשך לניסיון התיישבות קודם בשם גיא אוני. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. ראש פינה היא מבין המושבות היהודיות הראשונות, שהוקמו בסוף המאה ה־19 (תקופת העלייה הראשונה), וההתיישבות בהן נמשכת ברציפות עד ימינו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני מתגעגעת לימים בהם הרגשתי שאני מסתובבת (עם שמש בכיסים). אני מתגעגעת להתאהב“

הקשר הרב דורי