מאגר סיפורי מורשת

9.12.2014

שמי טייבלום משה

אני יליד ישראל. נולדתי בבית יולדות ברחובות, בשנת 1949.

הורי ניצולי שואה (אושוויץ) מפולין וורשה, ילידי 1917-1916. הם נפטרו בישראל  במושב סתריה. אני הילד השני שנולד במושב סתריה. המושה הוקם ויוסד על ידי ניצולי השואה מאירופה ויושבו בישראל על ידי הסוכנות. כמו כן אני נשוי לבת מושב בעלת אותו רקע משנת 1971 וחיים ומתגוררים במושב במשק של הורי אשתי דבורה שכטר טייבלום. יש לנו שני ילדים וחמישה נכדים.

 

סבי וסבתי גרו לפני השואה בוורשה  היו בעלי מכולת. היו להם 12 ילדים ש-10 מהם נספו בשואה. אבי היה באושוויץ ועבד למען הגרמנים בבניית ארובות לתחנות כוח (חשמל), לכן לא הרגו. עבודה זו הצילה אותו ממוות. לפני סוף המלחמה הוא ברח מהרכבת שאספה את היהודים להשמדה סופית וחבר לפרטיזנים. הפרטיזניים הסגירו אותו לאוסטריה ומשם הסוכנות היהודית העבירה אותו לישראל דרך קפריסין. אמי ניצולת שואה מרומניה שגם נאספה על ידי הסוכנות היהודית והועברה לישראל דרך קפריסין. במחנה בקפריסין הם הכירו והתחתנו.  הורי דבורה הכירו גם הם במחנה בקפריסין והתחתנו בארץ.

אני נולדתי וגדלתי במושב סתריה. למדתי בסתריה  בבית ספר היסודי ובתיכון.  למדתי בתיכון אורט. רוב שנות ילדותי , ביליתי את מרבית שעות היום מחוץ לבית. בבית ישנתי ואכלתי. בילדותי הייתי אוהב להסתובב בשדות עם חברים. היינו מתגנבים לבסיסים הצבאיים וגונבים כל מיני דברים, בנוסף היינו אוהבים לאכול פירות מהטבע, גידולי בר מהשדות. בילדותי הייתי מאכיל את העופות ואוסף ביצים לאחר שעות הלימודים. תחביבי תמיד היו דברים מכנים וחשמליים. הייתי יודע הכל על מכניקה וחשמל. בשנת 1965, חיברתי טלפון ביני ובין חברי השכן, ממרחק של 200 מטר והיינו מדברים בינינו וכמו כן בנינו קרטינג (go car) ממנוע של מרסס.

אשתי דבורה למדה בשכבה מתחתי. גדלנו באותו מושב, למדנו באותו בית ספר הלכנו לאותו גן, שיחקנו באותם מרחבי משחקים במושבה. התחתנו בשנת 1971 ולה אני נשוי עד היום.

התגייסתי כמכונאי רכב בשנת 1966. לפני מלחמת ששת הימים. שירתי כמכונאי רכב בירושלים בסדנא שהייתה ברחוב מלכי ישראל שנלר. שם שירתתי  כולל  בתקופת מלחמת ששת הימים. אני זוכר את השלג הגדול בירושלים בשנת 1968. השתחררתי   מהצבא בשנת 1971, מספרי האישי היה 2014175 . מספר זה היה הסדרה הראשונה של 7 ספרות בצה"ל. עזבתי את המקצוע מכונאות רכב לא אהבתי את הליכלוך. עשיתי הסבה למקצוע חשמל ומיזוג אוויר ותיקון מכונות כביסה ומקררים בחברת פרידמן. בשנת 1979 פרשתי מחברת פרידמן והפכתי לזכיין שירות של חברת קריסטל, באזור הדרום. אזור זה כלל יישובים מקריית ארבע, שדרות עד אילת. בשנת 2004 פרשתי מעבודתי ויצאתי לפנסיה עקב מחלת סרטן במעי הגס. 

יש לי שני ילדים וחמישה נכדים. הבן שלי קצין  בצבא קבע והבת שלי עובדת בבנק לאומי .

מושב סתריה נוסד כגרעין נחל בקפריסין ליישוב ניצולי שואה בארץ, המושב עלה על הקרקע בשנת 1948 ובשנת 1949 הוא נקרא סתריה שהיה יישוב ערבי נטוש אשר חיו בו בעבר כעשר משפחות שעבדו ברחובות אצל היהודים. במלחמת השחרור  הם עזבו את המקום ועברו לרפיח. הסוכנות היהודית יישבה את ניצולי השואה במקום זה ודאגה לצרכים המינימליים ההכרחיים לקיומם. המושב הוקם כאגודה חקלאית חצי שיתופית כאשר חלקת האדמה שצמודה לבית כ-10 דונם היא באחריות המשפחה. השטחים החקלאים הנוספים כ – 1500 דונם בעיבוד משותף על ידי המשפחות בסתריה והרווחים חולקו לכל חברי האגודה עד עצם היום הזה .

 

בשטחי האגודה שבעיבוד משותף מגדלים כיום כ – 400 דונם אפרסמונים, כ – 200 דונם אבוקדו  ו – 800 דונם הדרים מזנים שונים: אור, שמוטי, סנרייז (אשכולית אדומה). בשנת 1964 נעשתה הרחבה למושב שבה נבנו 109 בתים פרטיים (וילות) לבני המושב. כמו כן בשנת 1964 נתרם למועצה אזורית גזר שטח של 50 דונם לטובת הקמת בית הספר גוונים סתריה ובית ספר תיכון.

 

בשנת 2014 חיים במושב סתריה כ – 300 משפחות כאשר 109 משפחות חברות באגודה החקלאית וכ-30 משפחות מתקיימות מחקלאות. השאר מתקיימות מעבודות חוץ. בחלק מהנחלות ישנן חוות סוסים שמשמשות לרכיבה. רכיבה טיפולית וכן לשיבוח גזע (כולל סוסים מצריים). כמו כן בחלק מהנחלות קיימים חורשות של עצי אקליפטוס שמשמשות למרעה דבורים (ולייצור דבש) וכן יש משקים המגדלים פרחים אקזוטיים מנטוריום וסחלבים. פרדס סתריה זכה במקום ראשון כפרדס הכי מטופל ב-ocd , כפרדס  בסטנדרטים של "ירוק" עם מינימום דישון ומינימום ריסוס. יש לנו תקן של ezo 9,000. בנוסף זכה במקום 1 בתחרות הפרדס היפה והמטופל במדינת ישראל. כיום בפרדס מטיילים תושבי השכונה והכלבים ובעליהם.