אני גרה באילת 40 שנה
לאילת עברתי כשפרצה מלחמת "יום כיפור" ומאז אני תושבת העיר
נולדתי בבית חולים סורקה בבאר שבע ועד גיל חמש גרתי בה. הורי התגרשו כשהייתי בת 6 וחייתי בפנימייה
שנתיים. את ילדותי עברתי עם סבתא אדלה, שגרה בדימונה עם הרבה אהבה, חמימות, צניעות והרבה מאכלים בבית.
לאילת עברתי כשפרצה מלחמת "יום כיפור" ומאז אני תושבת העיר. באילת למדתי בבית הספר "יעלים".
שם קרה לי דבר לא נעים, הילדים קראו בשם גנאי "עדנה הפרה" על שם הסיפור שהיה "עדנה הפרה", כך שמבחינה חברתית הייתי אומללה ולא פרחתי בבית הספר.
שינוי משמעותי חל בחיי כשהעבירו אותי לבית ספר חדש בשם "אלמוג" ושם פרחתי, הייתי מקובלת בחברה
ולא קראו לי בשמות גנאי. הייתי חונכת לילד מוגבל עם ניוון שרירים, הוא היה בכיסא גלגלים. ארגנתי שעורי חברה וערבי כיתה בהם שיחקנו משחקי חברה. בסיום כיתה ו' עברתי לבית ספר תיכון "גולדווטר" .
לפני המעבר לתיכון חגגנו מסיבת "בת מצווה" של כל הבנות בכיתה, המסיבה נערכה מתחת לגשר ליד המרינה.
זו הייתה חוויה שאני לא אשכח, מעמד מרגש מאוד.
זכורה לי במיוחד חוויה מהעיר אילת, בשנת 1972 כשהגעתי לאילת, שהייתה פראית וטבעית ללא כל בנייה,
פגשתי את ה"בטניקים" עם גיטרות שהיו נראים כמו "ילדי הפרחים" של שנות השישים.
לצבא לא התגייסתי מכיוון שהכרתי את בעלי בגיל 16 והתחתנתי בגיל 17, ילדתי שני ילדים בת ובן, יש לי נכד
אחד קוראים אביאל והוא בן שמונה חודשים.
השנה , 2013, משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, עם טל ומיכל התלמידות המנחות
מילון
ביטניקמתאפיין ברוגע, שלווה ושלום הופעה חיצונית מוזנחת, שיער ארוך וזקן מגודל, עיסוק במוסיקה ושירה, נדידה ממקום למקום
ציטוטים
”כשילדים נפגעים מילדים אחרים הפגיעה מלווה אותם במשך הרבה שנים“