מאגר סיפורי מורשת

אני, סבתא רותי הנפלד עתיר, אמא של דנה פישר (אמא של תמרי פישר) ורון עתיר, נולדתי בישראל בשנת 1943. נולדתי חמש שנים לפני קום המדינה, בשכונת בורוכוב בגבעתיים.

בת שנה וחודשיים 

חג הביכורים עם ימימה אחותי 

אני סבתא לשישה נכדים: שלושה גרים בבני ציון, ושלושה בהוד השרון. מאז שהתחתנתי עם סבא של תמרי, אני גרה בקיבוץ מענית.

תוך כדי הסיפורים המשפחתיים והשיחות שלי עם תמרי נכדתי, בפרויקט הקשר הרב דורי, התחוור לי עד כמה המשפחה שלי ציונית ואוהבת את ישראל ועד כמה כולנו תרמנו לבניית הארץ לפני ואחרי היווסדה. כשאני מסתכלת לאחור, לשנות ילדותי המוקדמות, נראה לי שאני חיה מאות שנים כאשר אני צופה במסמכים, בתמונות, בתעודות, בעובדה שלקרן קיימת היינו תורמים כל יום שישי לקופסה הכחולה כמה מילים.(גרוש אחד = מאה מיל)

אריה אבי עם זאבי, ימימה ואני 

ההיסטוריה של המשפחה שלי, כפי שידוע לי, מתחילה בפולין שם נולדו הוריי בבוריסלב. אמא שלי, סבתא דבורה,גדלה במשפחה שלא היה לה קשר הדוק לארץ ישראל ואפילו לא ליהדות. סבא שלה, היה מאוד דתי וחלם על ארץ ישראל וסיפר לדבורה סיפורים שעוררו בה סקרנות לגבי הארץ. בנעוריה התחילה בבוריסלב פעילות של שליחים שבאו מהארץ כדי לארגן את בני הנוער לעשות עליה.

דבורה ואריה, הוריי, הצטרפו לתנועת ה"שומר הצעיר", למורת רוחה של אמא של דבורה, שחשבה שהבת המוכשרת שלה צריכה ללמוד להיות רופאה או כימאית, ולא להתעסק בשטויות של תנועת הנוער.

דוגמה לפעילות בתנועה, בני הנוער היו מוכרים גלויות שהשליחים הביאו מארץ ישראל, ואת הכסף שאספו שלחו לקיבוץ משמר העמק, שרק עלה להתיישבות.

הם קראו לתמונות "לבנים" לבניית הקיבוץ.

סבתא דבורה הייתה מדריכה פעילה בקן השומר הצעיר וסחפה אחריה צעירים שעלו לארץ בעקבותיה.

תראו כמה היא רצינית…

עם עלייתם ארצה, אריה ודבורה הגשימו את הציונות שלהם בקיבוץ בכפר סבא, אלא שמהר מאוד דבורה לא הייתה מרוצה בקיבוץ והם עזבו לרמת גן, כאשר כל רכושם היה מספר בגדים ונעליים אותם שמו על מיטת ברזל וצעדו ברגל לרמת גן. אריה היה מחלוצי התעשיינים בישראל. במסגריה שלו בתקופת מלחמת השחרור הוא והפועלים שלו הלחימו פצצות לחיל האוויר הישראלי שרק הוקם. מאחר ואריה היה יצירתי מאין כמהו, הוא תרם לפיתוח הארץ מכל מיני כיוונים הוא בנה את מתקני הבמה לתאטראות שהיו אז בארץ ישראל, הוא המציא את המחלוב הראשון לחליבת כבשים כאשר הכבשים נמצאות על קרוסלה מסתובבת. הוא בנה את מפעל הסוכר הראשון בישראל. הוא הקים מפעל מתכת לתפארת באזור התעשייה בהרצליה.

אמרתי לכם שאני מרגישה שנולדתי לפני מליון שנים?

כשאריה קנה שישה דונם אדמה בהרצליה, בין תל אביב להרצליה היה רק חול וחול ואפשר היה לראות ערבים מסתובבים עם גמלים. היה כמעט מסוכן להגיע מתל אביב להרצליה…והיום ראו זה פלא, כל אזור התעשייה נהפך למנהטן קטנה. בניינים רבי קומות של הייטק, מסעדות, חנויות, ברים ועוד…

מי שהמשיך את הציונות המשפחתית הוא אח שלי זאב שהיה טייס בחיל האוויר. מאחר ואריה נפטר בגיל 50, מי שהמשיך את דרכו במפעל המתכת היה זאב ובעלה של ג'ימי אחותי, ולאחר שאמיתי בעלה נפטר, ג'ימי לקחה את ניהול המפעל לידיה ועשתה חייל רב, שוב עם תרומה משמעותית לתעשייה בישראל.

אני סבתא רותי תרמתי את חלקי בשרות צבאי בנח"ל ומאוחר יותר בהיותי מחנכת בקיבוץ.

בטירונות

במצעד יום העצמאות

כל יום מחדש אני מברכת על כך שילדי דנה ורון חיים בישראל, אוהבים אותה ומחנכים את נכדי לחיות ולאהוב את ארצנו. דנה ביתי (אמא של תמרי) עושה עבודת קודש בתור מילדת ומביאה אושר גדול להרבה משפחות בישראל. רון בני היה במודיעין ועד היום מתנדב במילואים הרבה לאחר שסיים את חובת המילואים שלו.

תבורכו ילדי ונכדי ותמשיכו במסורת המשפחתית של נתינה ללא תנאי.

הזוית האישית

רותי: הייתה לי חוויה מאוד משמעותית לחפש חומרים לטובת הפרויקט ולהיזכר בהיסטוריה של עצמי ומשפחתי המשימה שקיבלנו מניצה הפכה לאט לאט לחוויה יותר ויותר מעצימה תמרי שהיא עמוק בתוך ליבי נתנה לי הזדמנות לבלות איתה כמה ימי שישי ולאפשר לי לספר לה את תולדות משפחתי. תמרי: אני מאוד נהניתי מפרויקט הקשר הרב דורי. נהניתי לעבוד עם סבתא ולהכיר לעומק את החיים שלה וללמוד עוד עליה.