מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אנחנו מאוד רצינו לעלות לארץ

m
סוזן מימין
לא ידענו שירושלים היתה רחוקה מבית שאן.

אני נולדתי במרקש בתאריך 20 ליוני 1934 שם גדלתי והקמתי משפחה. יום אחד באו אלינו לבית מהסוכנות היהודית ואמרו לנו "שרוצים להביא אותנו לארץ ישראל" אנחנו מאוד רצינו לעלות לארץ ועכשיו שיש לנו את ההזדמנות  הזאת ישר קפצנו עליה ,
 
בהתחלה לקחו אותנו לקזבלנקה ומי שם נסענו באוטובוס לטנג'ר שם ההינו בבית מלון שלושה חודשים.
מי טנג'יר הבריחו אותנו באוניה לזיבסטר מי שם הבריחו אותנו באוניה למרסיי שבצרפת ומשם לחיפה בישראל.
עלינו לארץ מתי שכבר כל המשפחה שלנו הייתה פה בנוסף למוסלמים שעלו איתנו. כל כך שמחתי שאלינו לארץ ישראל זה היה חלום שלנו וגם סוף סוף להיות בחברה של יהודים כמוני. כשהגענו לחיפה באישון לילה הטמפרטורה הייתה 40 מעלות או אפילו יותר ואני הייתי עם שלושה ילדים ובהריון. לי זה היה מאוד קשה.
נציגי הסוכנות היהודית הכניסו אותנו למשאית שלקחה אותנו לבית שאן. לא ידענו שירושלים היתה רחוקה מבית שאן.
 
בירושלים גרו הוריי אחיי ואחיותיי, ביקשנו מהסוכנות היהודית שיסיעו אותנו לירושלים לפגוש את המשפחות שלנו .הביקור הזה זכור לי במיוחד מפני שפגשתי סוף סוף את הוריי ואחיותיי ומשפחתי. מה שעוד זכור לי שהיה ממש קר בירושלים לעומת בית שאן , הנסיעה חזרה לבית שאן ארכה כ-4 שעות בשעה 4 לפנות בוקר הורידו אותנו באחד מצריפי האזבסט. הצריף היה ריק כשהגענו. לאחר כמה שעות הגיעו נציגי הסוכנות היהודית והביאו לנו מיטות ומזרונים, השכנים שלנו קיבלו אותנו ממש יפה וניסו לעזור כמה שיותר.
 
התקופה הראשונה בצריפים הייתה ממש קשה. שני ילדי נפטרו, אחד בגיל שנה ואחד בגיל שנתיים. בנוסף לאבל הקשה גם כל תנאי המחייה וההשרדות היו קשים.
אחרי כמה שנים נולדו לי עוד חמישה ילדים וכיום יש לי 8 ילדים. הייתה לנו כבר דירה ואני הייתי עוזרת לעולים חדשים להסתדר בארץ. הייתי מקימה ומסדרת מקומות עבודה לעולים החדשים, דירות, בתי מלון ושיעורי עברית עד שהם היו יכולים להתקיים ולהתפרנס בכבוד…
 
תשע"ו

מילון

פסרה
מעפן

ציטוטים

”אה אמא אין לי כוח“

הקשר הרב דורי