מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא נירה שמש. הוריי קראו לי בשם זה משום שדודי יצחק שמש ז"ל ביקש מהוריי שיקראו לילדיהם בשמות עבריים. השם נירה לקוח מהשם ניר: תלם, שדה חרוש.

נולדתי ב'עמארה', עיר בעיראק. עליתי לארץ בינואר בשנת 1951. כשעליתי לארץ הייתי בת ארבע וגרנו באוהל. לאחר מכן עברנו לגור בבדון (בית שמורכב מחדר אחד העשוי מברזנט). אח"כ עברנו לצריפים אדומים, בית העשוי מעץ. הבית היה חדר אחד גדול שבאחת מפינותיו היה מטבח, המקלחת והשירותים היו במבנה צמוד לבית. אחרי זה עברנו לשיכון.

לאבי ז"ל קראו יעקב ולאמי, שתבדל לחיים ארוכים, קוראים מרסל. האחיות שלי, תמר ושולה, עלו יחד אתנו לארץ. שאר האחים – יוסי, אביבה ועירית נולדו בישראל וכולנו חיים כאן בארץ. ביום-יום אכלנו מה שניתן לנו בקצבה עם תלושי מזון שניתנו ע"י הסוכנות היהודית. הם חילקו לכל משפחה את כמות המזון המגיעה לה לפי מספר הנפשות החיות בה. גרנו בשכונה יהודית, האוכלוסייה הייתה מורכבת מכל העדות, עולים מכל ארצות תבל. נפגשנו בדרך כלל בבית כנסת, בשכונה ועוד. את המצרכים קנינו בשוק או בצרכנייה. בדרך כלל קנינו לחם, חלב, מרגרינה, פתיתים ומוצרי יסוד בסיסיים.

בילדותי נהגתי לשחק בעיקר קלאס, גומי, חמש אבנים, סביבון "פורפרה" ועוד. זיכרונות הילדות העיקריים שלי הם מההפסקות בבית הספר, נטיעות בט"ו בשבט, טקסים חגיגיים… למדתי בבית שאן, בבית ספר יסודי ותיכון רגילים. בכיתה א' היה לי מורה שקראו לו יעקב, ובתיכון היה לי מורה שקראו לו פלודי. אהבתי מאוד ללמוד ספרות, מלאכה, חקלאות ועוד. לא אהבתי ללמוד פיזיקה וכימיה. לא הייתי בתנועת נוער. בתקופה שבה הייתי צעירה, הקשרים בין בני זוג נרקמו בעיקר ע"י שידוכים, שנעשו על ידי קרובי משפחה או חברים בשכונה. יכולתי לדבר על הנושא עם הורי, הם הבינו והיו קשובים. היחסים בין ההורה לילד תמיד היו יחסים של כבוד למבוגר. את בן הזוג שלי הכרתי בזכות חברות בשכונה. בסופו של דבר נישאתי וילדתי בן.

הזוית האישית

סבתא נירה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה עדן. התכנית נערכה בבית הספר הדסים ביקנעם עילית, התשע"ט.