מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אנו באנו ארצה

אני הורי אחותי וסבתי ב1960
אני ונכדתי כרמל
סיפור העלייה שלי

עד גיל 14 גדלתי ברומניה. הילדות ברומניה הייתה מאוד שונה מבחינת החופש של הילדים הם היו יותר במסגרות סוגרות. אני מאוד אהבתי את החברות שלי, את משפחתי המורחבת ואת הבית ספר שלי. ההורים שלי אף פעם לא דיברו על ישראל ואז יום אחד הם הודיעו שאנחנו עוברים לפלשתינה… ואני לא רציתי לעזוב ובכיתי המון. לפני שעלינו למטוס לקחו לי את הבובות שמאוד אהבתי ואני זוכרת את זה כדבר מאוד מאוד קשה. הגענו לאתונה כתחנת מעבר והופתענו לטובה כי זה היה מאוד שונה ושמח יחסית לרומניה. ברומניה ראינו תפוזים בהזדמנויות חגיגיות נדירות וביוון קיבלנו כל אחד תפוז לארוחת ערב!

הגענו לישראל למקום שלא שמענו עליו בחיים, באר שבע. האוטובוס הביא אותנו למקום שמרחוק נראה כמו אוסף של מלונות שבעצם הייתה שכונה של צריפים שקראו לזה "מעברה". הבנו שפה אנחנו נשארים בינתיים. אמרו לנו שעוד חודשיים יעבירו אותנו לשיכון. במעברה לא היה חשמל היו עששיות ופתיליה של נפט לבישול, התקלחנו במים קרים. אנחנו נשארנו שם  תשעה חודשים.

ההורים שלי החליטו לרשום אותי לבית ספר תיכון. כשהגעתי לארץ לא ידעתי אפילו מה זה "שלום" בעברית.

המורה שאלה את הילדים בכיתה מי זאת וענו לה "עולה חדשה", המורה הנהנה ובזה הסתיימה הקליטה לארץ. ואני כשהגעתי הביתה התחלתי לבכות שאני לא רוצה ללכת לבית ספר אז ההורים שלי החליטו לשלוח אותי לפנימייה של עולים חדשים במגדיאל. הפנימייה לא הייתה מיועדת רק לעולים חדשים וחלק מהילדים דיברו עברית. זה היה בית ספר חקלאי.

הינו 5 בנות בחדר, ממרוקו, תוניס, פולין, הונגריה ורומניה ונאלצנו לתקשר בעברית ולאט לאט למדנו עברית. חצי יום עבדנו בחקלאות ומאוד נהנינו וחצי יום למדנו. לא היה מורה לעברית אז נאלצנו ללמוד מהילדים ומהסביבה. תוך שנה למדתי עברית. כל יום שישי לימדו ריקודי עם וכל מוצאי שבת היו סרטים. מאוד אהבתי את החיים שם. בגלל שלא היה כסף נסעתי הביתה פעם בחודשיים למשפחה בבאר שבע והתכתבנו כל הזמן. בינתיים הם עברו לשיכון ג', שכונה ללא מדרכות וללא כבישים. הדירה הייתה דירת עולים שחוץ מהדלת לאמבטיה לא היו דלתות בבית. הינו עם סבתא, היא כל הזמן הייתה איתנו.

היה לי מאוד טוב בפנימייה, אבל אחרי שנה חזרתי לבאר שבע. זה היה קשה עוד פעם להיפרד מחברים ומהפנימייה ובבאר שבע שמו אותי בכיתה ט' עוד פעם. בזמנים ההם לא היו מגמות בתיכון, ובדיוק פתחו מגמה מקצועית. ושאלו את ההורים שלי עם אני יודעת לצייר… וכך רשמו אותי למגמת שרטוט ומזה יצא לי המקצוע להמשך חיי.

לא היו לי זיכרונות טובים מבית הספר הזה בתור עולה חדשה וניסיתי להסתיר את העובדה שאני עולה חדשה, למרות המבטא. יום אחד נכנס לכיתה מפקח של משרד החינוך בשיעור תנ"ך ונתן לי לפרש פסוק והייתה שם המילה "מכורה" ולא ידעתי מה פירושה, הוא אמר לי "איך את לא מתביישת, ילדה בכיתה ט' ולא יודעת מה זה מכורה"?! ואז כדי להציל את כבודי אמרתי שאני רק שנה בארץ וכל כך התחרטתי שגיליתי לכיתה שאני עולה חדשה כי באותם זמנים לא ראו בעין יפה את העולים החדשים. אחר כך למדתי והייתי תלמידה מצטיינת ועשיתי בגרות ומכאן הדרך שלי הייתה במסלול רגיל לבני גילי.

הזוית האישית

סבתא פלורנס: היה מאוד מעניין והייתה הזדמנות לספר סיפורים שלא היו מסופרים בהזדמנות אחרת.

הנכדה כרמל: היה לי כיף ומעניין ולמדתי דברים חדשים על סבתא שלא ידעתי לפני.

מילון

מכורה
המקום בו אדם נולד; מולדת

ציטוטים

”"ומכאן הדרך שלי הייתה במסלול רגיל לבני גילי"“

הקשר הרב דורי