מאגר סיפורי מורשת

אנג'י גוטליב נולדה בלימה שבפרו בשנת 1977, הבת הצעירה מבין שלוש בנות. אביה עלה לישראל מרומניה, אך היגר לפרו בשל עסקים שהיו לאביו ז"ל בדרום אמריקה, נישא לאישה מקומית לא יהודייה ונשאר בפרו. הידיעה שאביה הגיע מישראל והעובדה שיש לה סבתא בישראל היו בתודעתה במשך כל שנות נעוריה, והיא חלמה להגיע לארץ ישראל. גם אביה שאף תמיד שלפחות אחת מבנותיו תחזור לישראל ותסגור את המעגל בעבורו.

כשהייתה בת 7, עברו אנג'י, אימה ואחיותיה תהליך של גיור באמצעות הרב של ארגנטינה, שהיה מוסמך לגייר (בפרו לא הייתה סמכות כזו), והמשפחה החלה לנהל חיים יהודיים. אנג'י למדה בבית הספר היהודי בלימה, "לאון פינלו", השוכן עד היום בשכונה היהודית סן איסידרו, וגם הייתה חברה בתנועת הנוער הציוני. "קשה לומר שהייתי פעילה במיוחד, אבל זה היה המסלול של המשפחות היהודיות בלימה," היא אומרת. שנתיים לאחר סיום לימודי התיכון פנתה אנג’י לשליח העלייה, שהגיע לפרו לשווק את העלייה לארץ. אנג'י עמדה על כך שהתהליך יתחיל מייד, והשליח הזמין אותה למשרדו. שם היא מילאה את הניירת ובסיוע הסוכנות היהודית עלתה לארץ דרך ארצות הברית. מתוך ארבעים התלמידים בכיתתה, עשרה עלו לארץ ושמונה נשארו בארצות הברית. לאנג'י אין ספק שלבית הספר היהודי הייתה השפעה גדולה על ההחלטה לעלות ארצה.

בנמל התעופה בישראל חיכתה לה מונית לירושלים, ושם החלה אנג'י ללמוד עברית באולפן ולאחר מכן השלימה מכינה לאוניברסיטה. את לימודיה האקדמיים עשתה דווקא באוניברסיטת תל אביב. לאחר מות סבתה נותרה אנג'י לבדה בארץ, עבדה לפרנסתה וחיפשה את דרכה בחברה הישראלית, השונה כל כך מזו שהכירה בפרו. שתי אחיותיה היגרו לארצות הברית, והן חיות שם עד היום.

כחמש שנים אחרי עלייתה לארץ פגשה את רעי טסלר, שחזר מטיול ארוך בדרום אמריקה ודיבר ספרדית, ובמאי 2009 הם נישאו ובנו את ביתם בארץ. היום הם חיים בַּהרחבה של מושב לוזית, במועצה האזורית מטה יהודה, ויש להם שלושה ילדים.

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת של"מ, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות.