אמשיך את העסק של אבא, או שאהיה ראש ממשלה
סבתא חני בן צבי (64) ותומר בן צבי נכדה (12).
הקשר: סבתא חני
היא אמא של גל, אבא של תומר. מצטלמים בבית סבתא.
בית סבתא: מערב ראשון לציון, צמוד-קרקע, אדום גג, רחב מידות. בחזיתו גדר עץ וגינה, בעורפו
מרפסת ופרגולה. על דשא ויתרו ("לחסוך במים") ובחצר מלבלבים צמחי ארץ
ישראל ועצי הדר. בסלון הגדול, שתי ספות בד לבנות ושתי כורסאות טלוויזיה חומות,
שידות עץ ובהן כלי חרסינה וזכוכית וגינה פנימית שמוצבים בה כדים וגמדים שפיסלה פעם סבתא רבתא אסתר.
הבית של תומר: שכונת חתני פרס נובל בעיר, קומה תשיעית, דירה 34. לתומר אחות קטנה (יעל)
וחדר משלו (בלי מחשב). אביו, גל, מנהל בית מסחר משפחתי לאינסטלציה, כלים סניטריים, תשתיות, צנרת ומערכות כיבוי אש. אמו
רונית עובדת במחלקת משאבי אנוש בחברת ביו-טכנולוגיה ברחובות. תומר אוהב לשחק במחשב
המשפחתי ב"באטלפילד הירו'ז", ולהיעזר בו בהכנת שיעורים ("אתמול מצאתי
בוויקיפדיה על האימפריה הרומית").
השעון השמאלי, מזכרת מבית אימא של חני, שלי
מזכרת מבית אימא של חני, שלי
מזכרת מבית אמה של חני, שלי
הקשר הרב
דורי:
תומר פוגש את סבתא מדי חמישי בחדר המחשבים בבית הספר (מרבע לאחת עד שתיים ורבע).
סבתא מספרת לו על ילדותה ("מלחמת סיני") והוא מלמד אותה לערוך מצגות ב"פאוור-פוינט".
בהמשך יתקדמו לתכנת "יוצר סרטים" ויפיקו קטע וידאו שאותו יעלו לאתר
העירוני.
גילויים
הדדיים:
"כשסבתא הייתה ילדה היא ישנה על מיטת סוכנות עם ברזלים", תומר. חני:
"ידעתי שהוא חכם, אבל במשך הזמן הבנתי שהוא פשוט יודע הכל. הוא תמיד מוצא
פתרונות לכל המצבים".
עיסוקים: חני
גימלאית של עיריית ראשון. בעבר עבדה במחלקת הרווחה של העירייה, היום היא מתנדבת
בארגון "נשות הדסה" ("למען האישה והילד") ומשתתפת בקורסים
להרחבת ההשכלה ("עכשיו תורת המשחקים").
עיסוקי תומר: תלמיד כיתה ו' בבית הספר
"חתני פרס נובל". אחר הצהריים משחק טניס (במתנ"ס רמת אליהו) ולומד אנגלית.
כשיהיה גדול, אומר, "או שאמשיך את העסק של אבא, או שאהיה ראש ממשלה".
תולדות חני: ילידת
נובמבר 1948, חיפה, בת יחידה להורים שנפרדו כשהייתה בת חמש. אמה, ילידת רומניה, ואביה,
יליד בולגריה, נפגשו במחנה בקפריסין שאליו גורשו על ידי הבריטים לפני קום המדינה.
בילדותה, מספרת, גרה תקופת מה אצל סבה וסבתה בראשון ("עברתי מעברים") עד
שהשתקעה בגבעתיים עם אמה, שנישאה בשנית ("החוויות האלה הביאו אותי כנראה לקדש
את המסגרת המשפחתית ולוותר על קריירות גדולות"). ילדותה עברה בתקופת
הצנע, זוכרת איך קנו במכולת עם תלושים שוקולד "פרה אדומה". לדבריה, למרות
הקשיים, היו אלה ימים מאושרים ("שיחקנו קלאס, מחבואים וסימני-דרך").
כשהייתה בת שתים-עשרה, נזכרת, קיבלו היא ובנות גילה מתנת בת-מצווה מהמדינה, שחגגה גם היא בת-מצווה – כרטיס לסרט "הם היו עשרה" ("עם גילה אלמגור ועודד תאומי"). למדה בתיכון "אלפא" בתל אביב (שנסגר בינתיים), במגמת מזכירות
ופקידות ("לא קיבלתי סטיפנדיה לתיכון עיוני"), שירתה בנח"ל בהיאחזות "צור נתן" ושבועיים לפני מלחמת ששת הימים שרה במקהלת הנח"ל
במצעד יום העצמאות המצומצם שנערך באיצטדיון האוניברסיטאי בגבעת רם בירושלים. בעת שירותה
הצבאי נישאה לפנחס, מי שהיה החבר שלה מהתיכון
("בסוף החודש נציין ארבעים וחמש שנים לנישואים"), ולימים ילדה שלושה ילדים (גל, ענת
ואסף). כשהיא מארחת בימי שישי את המשפחה, היא מכינה "ממליגה" ו"חצילים
רומניים" על-פי המתכונים של סבתא אסתר המנוחה, אמו של פנחס.
מזכרת מבית סבתא של סבא פנחס ברומניה
אזרחית ותיקה: "זה
נורא מעליב שקוראים לתכנית 'מזקנים אתבונן'".
איחולים:
"שלום, גם מבית וגם מחוץ", חני.
תומר: "שיהיה שוויון בין אנשים, לא משנה מוצא, או דת".
__
התיעוד נעשה כחלק ממיזם "דור 3 – שלושה דורות של ישראלים: לכבוד שנת העצמאות ה-65 למדינת ישראל", במסגרת תכנית הקשר הרב דורי–"מזקנים אתבונן".
צלמת: רלי אברהמי. כתב: אבנר אברהמי
מילון
הם היו עשרהסרט ישראלי עוסקת בחבורת חלוצים בסוף המאה ה-19 (בני העלייה השנייה) המקימים מושב שיתופי בארץ ישראל. עוסק באתגרים העומדים בפני הקבוצה: יחס השלטונות העות'מאנים, יחס השכנים הערבים, בעיות קיומיות (מלריה, מחסור במים) וגם היחסים הפנימיים בקבוצה. בקבוצה תשעה גברים ואישה - מניה.
ציטוטים
”שיהיה שוויון בין אנשים, לא משנה מוצא, או דת“