מאגר סיפורי מורשת

שמי אלכסנדר, נולדתי בשנת 1947 במוסקבה, אך עברתי לגור עם סבי וסבתי באוקראינה כי הוריי נאלצו לעבוד קשה בבית החרושת, מבוקר ועד ערב, אפילו בשבתות, כך שלא יכלו לדאוג לי. תמיד ידעתי שאני יהודי,  אך הסממנים היהודיים היחידים שהיו בביתנו היו צום יום כיפור ומצות בפסח.

התחביב שלי, שהוא העיסוק באמנות, הפך עם השנים למקצוע שלי. כידוע לכולם, השלטונות בברית המועצות אסרו כל התעסקות במה ששייך ליהודים וליהדות.  מורים שנתפסו מלמדים עברית, נזרקו לבית הסוהר. באותה תקופה התעניינתי מאוד בתנ"ך, וגיליתי שגם בתנ"ך יש לא מעט אמנות. התחלתי לאסוף חפצי אמנות יהודית, בעיקר תמונות של אמנים, אך הכול נעשה בסתר כדי שהשלטונות לא ידעו. פתחתי בביתי מוזיאון לאמנות יהודית שכלל 200 ציורים של יותר מ 70 אמנים יהודים, אמנים של התקופה ואמנים ותיקים. הרבה מאוד יהודים ביקרו בביתי ונהנו מהתצוגה העשירה. כשהשלטונות הגיעו לביקור, טענתי כי זהו ביתי וזכותי לתלות בביתי כל דבר חפץ לפי טעמי. המוזיאון היה קיים כמה שנים טובות בדירתי בזכות אשתי ואביה שהיו אף הם אמנים, ועזרו לתפעל אותו. כשברית המועצות התפרקה, והגזירות בוטלו, לקחתי חלק בהקמת מוזיאון למורשת יהודית ושואה במוסקבה.

לארץ עליתי בעקבות אחי ואשתו שעלו לפניי. עוד קודם לכן, בזכות שליח חב"ד שהגיע לרוסיה, חזרנו כל המשפחה בתשובה. השבוע שלחתי להוצאה לאור את הספר השביעי שכתבתי. הספרים האחרונים שכתבתי עוסקים באמנות יהודית. כתבתי גם ספרי שירה וסיפורים מהשטעטל. בספרי האחרון אני מנסה להוכיח שיש קשר בין השפה הרוסית לשפה העברית. זכיתי אף לקבל פרס על תרומתי להפצת המורשת היהודית תרבותית על ידי ארגונו של יוסף מנדלביץ- רב ואיש ציבור יקר. פרס זה ריגש אותי.

אני מאחל לעצמי שאזכה לכתוב ולהוציא לאור עוד ספרים.

אני שמח מאוד בהגשמת החלום לעלות ולגור בארץ הקודש. כיום אני גר ביישוב דולב, יישוב הנמצא בבנימין, יישוב עם אנשים טובים, אווירה טובה ונוף יפה.

הזוית האישית

המתעדת דקלה: נהניתי והתרגשתי מאוד לשמוע את הסיפור של אלכסנדר. אני מאחלת לו בריאות ואריכות ימים.