מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1946 בעיר וולסק שברוסיה לשם הגיעה אמי ומשפחתה בעקבות מלחמת העולם השנייה.

אמי ברוניה ברנט לבית רייזמן נולדה בעיר סטשוב שבפולין לפסלה והרשל רייזמן ולהם היו שבעה ילדים, אמי היתה הצעירה מבניהם ובצעירותה עברה אמי עם הוריה ואחיה לעיר לודג' שבפולין ובסטשוב נשאר האח מרדכי עם אשתו וילדיו. בלודג' הם חיו כולם יחד בדירה מרווחת והתפרנסו בכבוד, חלקם היו חייטים ואחד מהדודים היה טכנאי שיניים.

באוגוסט 1939, התחיל השלטון הגרמני להוציא חוקים חדשים נגד היהודים והצבא הגרמני הסתער על פולין וכבש אותה , היהודים היו צריכים לשאת טלאי צהוב ואסור היה להם ללכת על המדרכה כמו כל אזרח אלא בשולי הכביש. הילדים נזרקו מבתי הספר והפגזות הגרמנים על פולין היו כבדות מאוד, התחילו לפנות יהודים ולשלוח אותם למחנות השמדה ובמשפחה היתה החלטה לעזוב את לודג' לורשה ומשם לקחת רכבת לרוסיה. הוחלט שהצעירים במשפחה ובניהם אמי יצאו ראשונים לדרך וכשיתמקמו ברוסיה יבואו לקחת את המבוגרים ובעלי המשפחות.

יום לפני היציאה ראה סבי הרשל מחלון הבית עגלת משא מלאה ברפש רתומה לאדם עוברת ברחוב ומשני צידי העגלה הלכו אנשים ובידיהם אתים והם מוקפים בחיילים גרמניים שצוחקים ובזים להם, חשמלית שעברה ברחוב והאירה את העגלה ואז ראה סבי שהאדם שמושך את העגלה הוא הרב לנדאו שהיה רב בית הכנסת הקהילתי ,העגלה עצרה והרב הרים ראשו לשמיים וצעק באידיש פרווס ? כלומר למה ????

חיילים גרמנים נגשו אליו עם מספריים וגזזו את זקנו, הרב נפל, חייל גרמני בעט בו והשליך אותו לעגלה מלאת הרפש ורתם אדם אחר תחתיו לעגלה. סבי שראה את המחזה הזה לקח מספריים וגזר את זקנו והחליט שאם אלהים נותן למעשה כזה לקרות הוא לא רוצה יותר לגדל זקן.

בבוקר המחרת הם הגיעו לתחנת הרכבת המרכזית ועלו על רכבת מסע עד ורשה ומשם עלו לרכבת שנסעה לעיר הפולנית הסמוכה לגבול עם רוסיה ,שם לא ניתנה להם רשות מעבר לפליטים והם אולצו לצעוד מרחק כמה שעות עד למלכין שעל גדות נהר הבוק מקום ריכוז הפליטים. זה היה בחודש דצמבר 1939 והחורף היה בעיצומו. בדרך לא דרך הם הגיעו בסוף לעיר וולסק שעל גדות הוולגה ושם קיבלו אשורי עבודה.

כאשר הם התמקמו בעיר הוחלט שאחד מבניהם יחזור ללודג' להביא את ההורים ושאר המשפחה, אמי שהיתה הצעירה מבניהם בחורה בשנות העשרים התנדבה לצאת למשימה הקשה הזו. בבוקר יום חורפי יצאה אמי ברוניה לדרך כשהיא מחופשת לאשה כפרית נוצריה, כשהיא הגיעה לגבול פולין היא ניסתה להעזר במבריח גבול שדחה אותה בשל היותה אשה, היא עקבה בגניבה אחר הקבוצה שאותה הוביל המבריח עד לצידה הגרמני של פולין וכך היא הגיעה ללודג' לבית ההורים.

היא מצאה את כולם מוכנים לבריחה הגדולה מפולין, מלבד אחיה משה שסרב לעזוב עם משפחתו את לודג' ובני דודים שגם הם סרבו לעזוב. אמי ניסתה להמשיך בדרכה לסטשוב להביא משם אח נוסף עם משפחתו אך מפאת קשיי תחבורה לא ניתן היה להגיע לשם. כך יצאו כולם לעבר תחנת הרכבת לורשה ושם עלו על עגלה רתומה לסוס וכך חצו את הגבול לרוסיה .

ברוסיה אמי נישאה לאבי ישראל ברנט, שאותו הכירה עוד בלודג' שבפולין וכשהוא הגיע לוולסק אחרי שגם הוא נמלט מפולין הם נישאו ובוולסק נולד אחי צבי וכעבור שנתיים נולדתי אני. בשנת 1946 החליטה המשפחה לחזור לפולין לראות מי נשאר מהמשפחה, המסע ארך כחודש ימים, הבית שהם  השאירו בלודג' היה מאוכלס במשפחה פולנית אי לכך הם שכרו  דירה, המצב בפולין היה קשה. היה מחסור בעבודה ומתפרעים פולנים התנכלו ליהודים והמשפחה החליטה לעזוב את פולין.

לאחר תלאות רבות הם עברו לצ'כיה משם דרך ארגון האונר"א שטיפל בפליטי מלחמה עברו לאוסטריה משם למחנה עולים בגרמניה ודרך מרסי שבצרפת עלו על האוניה גלילה ובסוף שנת 1948 הם עלו לארץ ישראל למאהל עולים ליד חדרה ומשם לעיר לוד.

בשנת 1965 נפטרה אמי לאחר מחלה קשה והיא בת 52 בלבד.