מאגר סיפורי מורשת

שמי רוזלין בק לבית קרוגר. שם אבי אלחנן ושם אמי פני לבית גלזר. נולדתי בשכונת yeoville בעיר יוהנסבורג שבמדינת דרום אפריקה  בתאריך 19.9.1950.

מדי שנה אני מציינת את יום הולדתי במפגש משפחתי בבית או במסעדה עם הילדים והנכדים, הנכדים מספרים איך בלימודים ובחוגים. במפגש יש המון צחוקים וכיף שכל המשפחה ביחד.

מקור השם שלי הוא על שם סבתא שלי מצד אבא שנספתה בשואה. שם החיבה שלי הוא רוזי. שם המשפחה שלי במקור היה קרוגר והשתנה בשנת 1970 ל'בק' משום שהתחתנתי. הכרתי את בעלי, ברנרד (דב שלמה יגאל), בשנת 1964 כשהייתי בת 14. התחתנו כשהייתי בת 20.

במשפחת הוריי אני הבכורה מבין שלושה אחים: משה-מוריס, מרסל ואני. אני כבכורה אהבתי את האחריות שהוטלה עלי וגם זו שלקחתי על עצמי. הקשר עם אחיי היה קשר טוב וחזק, והיום הוא גם חזק וטוב, למרות שאני עליתי ארצה ואחיי נשארו בדרום אפריקה. אנחנו פעם בשנתיים-שלוש נוסעים אליהם או שמגיעים אלינו לארץ. הבית בו גדלתי היה יפה עם גינה מטופחת מול מגרש גולף. בביתנו נהגנו מנהגים מיוחדים כמו למשל: כל יום בערב אכלנו כל המשפחה ארוחת ערב ביחד בשעה 18:30. החגים החביבים עלי הם פסח, חנוכה, סוכות וראש השנה, משום שבחגים אלה יש מפגשים עם משפחה וחברים.

ילדותי

ילדותי עברה עליי בכיף, למרות שגרנו בשכונה שכללה יהודים ונוצרים. שיחקנו יחד והסתדרנו מצוין. אני זוכרת מילדותי שבשעות אחר הצהריים אמנו לקחה אותנו לגן הציבורי ולבריכה. מקרה מיוחד שזכור לי מילדותי זו הנסיעה לים. הנסיעה לים היה אירוע מיוחד ונדיר בימים ההם.

למדתי בבית הספר jeppe -prep. מורה מיוחדת שאני זוכרת ושמה נביל – היא הייתה מחנכת, ואני זוכרת שהייתה מאוד קשוחה. המקצוע האהוב עלי היה ספרות וגאוגרפיה משום שעניין אותי וגם משום שאהבתי לקרוא. מקרה מיוחד שהיה לי בבית הספר הוא שחטפתי עונש לשבת לשהות לבד במחסן כי דיברתי בשיעור. החברים שלי בתקופה הזאת היו פאולה ולינט. היום יש לנו קשר אבל אנחנו לא נפגשות. בגיל בית ספר נהגתי לשחק בקפיצה בחבל, בקלאס, ארץ עיר. חפץ קרוב לליבי היה פטיפון עם תקליטים. קיבלתי אותו מאבא ואימא, אהבתי לשמוע בו מוזיקה. שמרתי אותו עד גיל סוף תיכון.

בתיכון למדתי בביה"ס jeppe-grilshigh שבעיר יהונסבורג בארץ דרום אפריקה. זכור לי מתקופה זו שהייתה תקופה נחמדה מאוד. אהבתי בתיכון שחיה, טניס, אנגלית, גאוגרפיה. התחביבים שלי היו קריאה, שחיה וטניס. חברותיי הטובות בתקופה זו היו פאולה, גייל, שרליין ומלני. יש לי קשר אתם עד היום. בחופשים נהגתי ללכת לבני עקיבא, להיפגש עם חברות, ולראות סרטים.

לאחר התיכון נסעתי לישראל לשישה שבועות. לאחר התיכון גם למדתי מזכירות בקולג' במשך שנה. בהתחלה עבדתי בחברת רואי חשבון.

מלחמת ששת הימים

המלחמה שאני זוכרת במיוחד היא מלחמת ששת הימים. מלחמה זו התחילה כשהייתי בת 16, הרגשנו פחד ממה שקורה בישראל, חשנו עצב עקב אובדן החיילים ובסוף התרגשנו עם הניצחון. אספנו כסף לשלוח לארץ ישראל.

בדרום אפריקה לפני החתונה בעלי אמר לי שנעלה ביחד ארצה בעתיד, והיום אנחנו גרים בארץ. גרנו בהתחלה ביוהנסבורג עד שנת 1979, הייתי אז בת 29. כיום אנו גרים ברעננה. נולדו לנו ילדות :אביבה רחל, רונית וציונה. אתה הבן של אביבה ונדב. יש לנו שבעה נכדים שגרים בעפרה ובשערי תקוה. את הילדים והנכדים אנחנו פוגשים כל שבועיים-שלושה בבתים שלנו, בבתים של הילדים, ולפעמים גם בים, במסעדות ובפארקים. אנחנו אוהבים להכין עם הנכדים ארוחת ערב וחג, ללכת לקולנוע ולבאולינג.

העלייה לארץ הייתה התגשמות חלום עבור כולם – האחים ההורים. פחד והתרגשות הציפו אותנו. בנינו חיים חדשים עם משפחה לתפארת.

חפץ מיוחד העובר במשפחה

חפץ מיוחד שיש לי בירושה מאימא הוא טבעת, קיבלתי אותה מאימא לאחר שנפטרה בשנת 2010. היא חשובה לי כל כך כי זה הזיכרון מאמי. המיוחד בחפץ זה שאני עונדת אותו כל יום ואני אוהבת אותו משום שהוא קרוב לליבי.

הטבעת של אמי ז"ל

בימים אלו אני בפנסיה חלקית, אוהבת לאפות ולבשל לנכדים. פעמיים בשבוע אני מתנדבת והולכת להתעמלות ולשיעורי תורה. כיום הייתי רוצה ללמוד פסיכולוגיה.

הזוית האישית

סבתא רוזלין: התרגשתי להעביר את סיפור חיי לנכדי.

הנכד אמיתי: חשוב היה לי ללמוד את הסיפורים על סבתא להעביר הלאה את הסיפורים והחוויות שהיא עברה. תכנית הקשר הרב דורי היא דרך יפה וחשובה להעביר את סיפור המבוגרים הלאה לנכדים.