מאגר סיפורי מורשת

אני וסבתא לאה, בחרנו לתעד את סיפורו של סבא שלי ולהנציח אותו

בהיותו בן ארבע פלשו הגרמנים לבודפשט, בירת הונגריה,  ואמו הפקידה אותו במנזר, ובכך הצילה את חייו.

היא עצמה נספתה בשואה באושוויץ.

עם תום המלחמה, אביו שהיה חייל בצבא הונגריה, אסף אותו, לאחר המלחמה. בשנת 1949 הם עלו ארצה.

ואביו התחיל לשקם את חייו. הוא נישא בשנית לניצולת שואה. מצבם הכלכלי היה קשה בארץ. ולכן המשפחה

החליטה, בשל מצבם הכלכלי הקשה לשלוח אותו לבית יתומים.

הוא נשלח לבית יתומים בירושלים. מסיפוריה של סבתא, הזיכרון הקשה ביותר מבית היתומים היה אולם

השינה, שהיה מחולק  לשניים. בין הילדים הישנים בשקט ובין אלה שלא היו שקטים.

 

כשמצבם הכלכלי של הורב השתפר והוטב הם החזירו אותו הביתה.

הוא חזר הביתה, אך יחסיו עם אמו החורגת, היו דומים לסיפורי האגדות. בעקבות יחסים לא טובים אלה,

הוא שוב נשלח מהבית, והפעם לישיבה תיכונית בירושלים. 

סבתא מספרת על גלגולי הנדודים בישראל עם עלייתם לארץ:

ספור עלייתי מרומניה, בהיותי בת חמש עלינו מרומניה. היתה לנו משפחה בארץ והגענו לבית דודתי בכפר סבא. היה קשה למצוא מקורות פרנסה. ואבי החל לעבוד ביפו. הוא נסע יום יום לעבודה.

בהמשך, התקדמנו, ועברנו לדירת חדר, חדר שכור בשכונת יד אליהו, בתל אביב.

אני למדתי בביה"ס "החייל"  עד כיתה ג', ואז עברנו לעיר גבעתיים, שם גרנו בצריף, בתנאים קשים.

השירותים והאמבטיה היו מחוץ לדירה. בהיותי בכיתה ז' , סוף סוף, עברנו לרמת גן לבית רגיל.      

 

 

 

 

היום סבתי משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי , בבית ספר הלל ואני מנחה אותה

ומלמדת אותה לעבוד על המחשב