מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אמא למה את בוכה? סיפור העלייה שלי ממרוקו

אני מחבקת ואוהבת את הנכד שלי
הצריף במעברה זכור לטובה
סיפור עלייה מזיכרונותיה של ילדה בת 3 . החוויות ששמעה מבני משפחתה

באוקטובר 1947 בעיר מקנס למשפחת קוריאט אבא שמואל שהיה חקלאי במקצועו ואמא מרים למשפחת עמר שהייתה עקרת בית. אמא שלי באה ממשפחה אמידה מאוד אבל נישאה לאיש שעבד קשה מאוד לפרנסתו מחוץ לעיר והמצב הכלכלי היה לא קל.

מספרים שכאשר משפחתה של אמי הייתה מגיעה לביקור, אמי הייתה מניחה על הפתילייה סירים עם מים והאדים היו עולים כאילו יש שפע של תבשילים. למעשה, היו ימים שלא היה לה מה לבשל והיא הייתה עושה זאת כדי שהמשפחה שלה לא תדע איזה מצב קשה שרר בבית. לימים התגלתה התרמית ואז אביה והאח הגדול שלה הקימו מהומה גדולה ומילאו את מרתף הבית שהיה בחזקת מקור קירור המזון.
באוקטובר 1951 באישון לילה יצאנו הוריי, אחותי איווט בת ה17, אחי אברהם בן 8 ואנוכי לאחר שארזנו חפצים במינימום ההכרחי ויצאנו לדרך לארץ ישראל. המסע היה קשה ומפחיד. שהינו במחנה עלייה בצרפת כ-3 חודשים, ואז עלינו לארץ ונלקחנו לעתלית לשער העלייה, שהיה מחנה ענק לקליטת העולים מכל העולם. היו שם האנגרים ענקיים מאוכלסים בשורות שורות של מיטות "סוכנות".
מעט החפצים שהיו ברשות האנשים נארזו בשקיות או במצב הטוב היו במזוודה והכל היה למראשות המיטות.באחד הימים  בשעות הבוקר המאוחרות  שיחקתי בחוץ עם שאר הילדים  ואז ראיתי התקהלות סביב מקום מושבה של אמי והיא בוכה  בהתרגשות ונסערת. שאלתי  את אחת השכנות שלנו למה אימא שלי בוכה  והיא ענתה לי "אלה שהיא מחבקת הם הילדים שלה, אחים שלך".
אני שהייתי בת שלוש לא בדיוק הבנתי את משמעות הדבר שיש לי אחים נוספים שאותם לא הכרתי. מסתבר שאבא שלי הלך ומצא דרך להודיע להם שהגענו לארץ והם מיהרו והגיעו אלינו. הייתה התרגשות עצומה ובכי רב ושמחה גדולה.
אחי הבכור שגר בבית החלוצים בירושלים כחייל בודד לקח על עצמו לנהל את העניינים מול הרשויות כי מן הסתם הוא כבר התמצא בהלכות המקום והשפה הייתה שגורה בפיו. אחותי שעלתה עם עליית הנוער בגיל 11 ולמדה בקיבוץ נגבה בדרום סירבה לחזור לקיבוץ ורצתה את אמא .
לימים עברנו לגור במעברת שפרעם  אבל זה סיפור אחר שנספר אותו בהמשך.
 
העשרה
מקנס: "או מכּנס (בערבית ?????; בצרפתית Mekn?s) היא עיר בצפון מרוקו ובירת מחוז מקנס תאפילאלת. העיר שוכנת בגובה של כ-560 מטר מעל פני הים, ובמרחק של כ-120 ק"מ מזרחית מהבירה רבאט."
יהדות מקנס: "באמצע שנות ה-20 הוקם המלאח החדש ממערב לקודמו, והוא התאפיין ברחובות רחבים וישרים ובבתי מידות. ברובע זה הוקם בית הכנסת של רבי יהושוע ב-1926 וב-1930 נפתח בו תלמוד תורה. הרובע הוקף בחומה ושעריו ננעלו מידי לילה, כלקח מהפרעות שהתרחשו בעיר בעשור הקודם. ברשות הקהילה היו שני בתי קברות – בית הקברות ישן במלאח הישן ובית הקברות חדש בקצהו המערבי של המלאח החדש, והיא הפעילה את המוסדות היהודיים המקובלים.
תשע"ה

רינה גיתיאת תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור:

מילון

מקנס
או מכּנס (בערבית ?????; בצרפתית Mekn?s) היא עיר בצפון מרוקו ובירת מחוז מקנס תאפילאלת. העיר שוכנת בגובה של כ-560 מטר מעל פני הים, ובמרחק של כ-120 ק"מ מזרחית מהבירה רבאט.

יהדות מקנס
באמצע שנות ה-20 הוקם המלאח החדש ממערב לקודמו, והוא התאפיין ברחובות רחבים וישרים ובבתי מידות. ברובע זה הוקם בית הכנסת של רבי יהושוע ב-1926 וב-1930 נפתח בו תלמוד תורה. הרובע הוקף בחומה ושעריו ננעלו מידי לילה, כלקח מהפרעות שהתרחשו בעיר בעשור הקודם. ברשות הקהילה היו שני בתי קברות - בית הקברות ישן במלאח הישן ובית הקברות חדש בקצהו המערבי של המלאח החדש, והיא הפעילה את המוסדות היהודיים המקובלים.

האנגר
הוא מבנה סגור המשמש לאחסון כלי טיס. מרבית ההאנגרים בנויים ממתכת, אולם נעשה שימוש גם בחומרי בנייה שונים כבטון, ועץ.

ציטוטים

”התמצא בהלכות המקום“

הקשר הרב דורי