מאגר סיפורי מורשת

שמי יגאל קורן (קויאטק). נולדתי בשנת 1947 בתל אביב שהייתה באותם הימים תחת המנדט הבריטי .

סיפורי מתייחס לתקופת ילדותי במדינת ישראל, בשנים 1949-1959. חלק מהסיפור מבוסס על דברים ששמעתי בבית הוריי לגביי התקופה הזאת.

עם החתימה על הסכמי שביתת הנשק עם מדינות ערב בשנת 1949 הסתיימה למעשה מלחמת העצמאות. עם הקמתה פתחה מדינת ישראל את שעריה לכל היהודים בעולם. במשך תקופה של 18 חודשים הוכפלה אוכלוסיית המדינה מ -650 אלף איש למיליון ושלוש מאות אלף איש. חלק גדול מן מהעולים היו עקורים שהגיעו ממחנות הריכוז וההשמדה באירופה והגיעו לארץ חסרי כל.

הוצאות המלחמה והצורך לקלוט כמויות כ"כ גדולות של פליטים חייבה את הממשלה בראשותו של דוד בן גוריון להכריז על "תוכנית צנע". על ביצוע התוכנית הופקד השר דב יוסף שמונה לשר ההספקה והקיצוב.

"תוכנית הצנע"

מטרת התכנית הייתה מניעת מצב של רעב. הדרך שנבחרה הייתה לספק לאוכלוסייה פנקסיי מזון אשר באמצעותם נקבעה ההקצבה היומית של מוצרי מזון.

ההקצבה היומית לנפש נקבעה על ידי מומחה אמריקני לתזונה וכלכלה: לחם אחיד ללא הגבלה, 60 גרם תירס, 58 גרם סוכר, 60 גרם קמח, 17 גרם אורז, 20 גרם קטניות, 20 גרם מרגרינה, 8 גרם אטריות, 200 גרם גבינה רזה, 600 גרם בצל ו-5 גרם ביסקוויט והקצבת הבשר הייתה 75 גרם לנפש לחודש. כמו כן חולקו כמויות משתנות של ביצים, סבון כביסה, סבון לרחצה, שוקולד, דגים מלוחים, אבקת חלב, ריבה ועוד.

בתמונה: תור להקצבת מזון

בנוסף הוחל פיקוח על מטבע זר כדי לאפשר פיקוח על היבוא. אנשים וסוחרים שנזקקו למטבע זר היו צריכים להגיש בקשה. הקצבה ממטבע זר לצורך נסיעה לחו"ל עמדה על 200 דולר.

כדי להבטיח את ביצוע התוכנית, הוקמה יחידת פיקוח שכללה פקחים אשר נפרסו בכל הארץ והיו מבצעים בדיקות בחנויות ודרכים כדי למנוע פעילות של "שוק שחור".

כילד בגיל ארבע-חמש, שמעתי רבות בבית את שמו של דב יוסף ואת המצוקה שהייתה בבית עקב המזון המוקצב. כילד סבלתי ממחלות רבות ואחת הזכרונות מהתקופה הוא על אחי אורי. כשישבנו לארוחת צהריים שאל את אמי "אמא, לא ראיתי אותך אוכלת בשר" ותשובתה של אימי הייתה "הבשר חשוב לכם כילדים, אני אסתדר עם שאר האוכל שישנו."

אני זוכר כי נסעתי עם אמי  לטבריה, מכיוון שנזקקה לטיפולים בחמי טבריה. כאשר היינו בטבריה פגשנו בן עיר של הוריי שהיה לו משק תרנגולות, והוא הציע לאמי ביצים שלא במסגרת הקיצוב. הפחד ניבט מפני אמי אשר כל חייה הייתה שומרת חוק והייתה צריכה להתמודד עם הפיתוי לרכוש "ביצים שחורות" כדי לשפר את התפריט המשפחתי. אמי החליטה לא לרכוש את הביצים. בדרך הביתה מטבריה לתל אביב נעצר האוטובוס על ידי פקחים.

אני זוכר את אנחת הרווחה של אמי שלא לקחה את הביצים ולא נדרשה לתת הסברים לפקחים.

תקופה זו במדינת ישראל הייתה קשה לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה חברתית. אלפי האנשים שהגיעו ארצה נאלצו לגור במגורים רעועים כמו אוהלים, צריפים ופחונים. המערכות הממשלתיות כמו חינוך ובריאות היו בראשית דרכן והתקשו לתת מענה ראוי לצורכי האוכלוסייה שגדלה בצורה מהירה.

בנוסף לכך המצב הביטחוני היה בעייתי. כנופיות של מסתננים פגעו באזרחים ובמתקנים לאורך הגבולות. ההקלה הראשונה ב"תקופת הצנע" הייתה לאחר הסכם השילומים עם גרמניה. ההסכם קבע את סכומי הכסף והסחורות שגרמניה תשלם כפיצוי על הרכוש היהודי שהוחרם במלחמת העולם השנייה (1939-1945). הסכם זה גרם למחלוקת קשה בעם היו רבים  שהתנגדו להסכם כי ראו בכך מחילה לגרמנים על אירועי השואה באירופה. מהצד השני טענו בעיקר מנהיגי הישוב שההסכם הזה יכול להזניק את הכלכלה של ישראל.

בבית שמעתי רבות על ההסכם שגרר ויכוחים רבים. בתקופה הזאת, עוד טרם משפט אייכמן (1961-62) שבו נחשפו זוועות השואה במלוא היקפם, הצרכים הכלכליים היומיומיים גברו ובשנת 1952 נחתם הסכם השילומים. יתכן ואם לא היה מתקיים המשפט לפני כן, תוצאות ההחלטה על הסכם השילומים הייתה שונה.

סרטון על הסכם השילומים

אירוע משמעותי נוסף בילדותי היה "מבצע קדש" (מלחמת סיני) שהתרחש באוקטובר 1956. במלחמה היה שיתוף פעולה בין לאומי של אנגליה, צרפת וישראל. זאת בעקבות החלטתו של שליט מצרים גמאל עבדול נאצר להלאים את תעלת סואץ, שהייתה מעבר בינלאומי. צעד זה פגע כלכלית בצרפת ואנגליה בתחום הסחר הימי. ב"מבצע קדש" כבשה ישראל את מרבית שיטחו של חצי האי סיני.

המבצע הזה האיץ את שיתוף הפעולה הביטחוני והצבאי עם צרפת שהפכה להיות ספקית נשק מתקדם ומטוסים למדינת ישראל. שיתוף הפעולה עם צרפת הביא לבנייתה של התעשייה הגרעינית של ישראל עם הקמתו של הכור הגרעיני בדימונה.

תקופת ה"צנע" הייתה תקופת מבחן קשה למדינת ישראל. הצעדים הכלכליים שננקטו אז תרמו רבות להפיכתה של ישראל למדינה מתקדמת כלכלית ותעשייתית, אבל השקעים החברתיים הקשים של אותה תקופה, מעברות, ילדי תימן, העדפת התרבות המערבית על פני התרבות המזרחית עדיין משפיעים על השיח הציבורי גם בשנת 2018. חלק מהמחלוקות מאותה תקופה עדיין מזעזעים את החוסן האזרחי של מדינת ישראל.

הזוית האישית

סיפורו של יגאל נכתב במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר "בן צבי" בהרצליה בסיוע המורה המלווה סיגל טיילור