מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"אם לא תאכלי יבוא שוטר" – כשאבא ואמא הם זוג שוטרים

סבתא מלכה והנכד אורי
משחקים בעגלה עם אחי
סיפור חייה של סבתא מלכה

אני מלכה דהן לוי, סבתא של אורי לוי. נולדתי ב- 6.1.1953 במושב גאולי תימן, להורים שעלו מתימן במבצע "מרבד קסמים" בשנת 1949, שנה לאחר הקמת מדינת ישראל. הורי עלו עם 6 ילדים ובארץ נולדו להם עוד 6 ילדים, ביחד 12 ילדים, 6 בנים ו-6 בנות. אני נולדתי אחרי 5 בנים. בתקופה ההיא הנשים היו יולדות בבית עם מיילדת.
 
בשנים הראשונות בארץ הורי התגוררו במעברה באוהלים ולאחר מכן עברו למושב גאולי תימן. התגוררנו 14 נפשות בבית קטן של 2 חדרים ומטבח. שירותים ומקלחת היו מחוץ לבית, בחצר. למקלחת היה צמוד דוד חימום של מים באמצעות נפט שנקרא בוילר. תנאי החיים אז היו לא קלים במדינת ישראל הצעירה. לימים אחי הבוגרים גדלו ובנינו בית יותר גדול.
 
הורי היו חקלאים, גידלו משק חי: פרות ותרנגולי הודו, ופרדסים של תפוזים וקלמנטינות. בביתנו הייתה חלוקה ברורה של סיוע ועזרה להורים, הבנים הבוגרים עזרו בטיפול בילדים הקטנים.
 
חוויות מהתקופה
כאשר היו חולבים את הפרות ידנית, היו באים בבוקר תושבים מהמושב עם כדים קטנים לקנות חלב טרי ואמי הייתה עושה גבינה מהחלב. עד היום אני זוכרת את הטעם של הגבינה – דלישס!
 
בחצר הבית היו מסתובבות תרנגולות שמטילות ביצים וגידלנו ירקות בגינה. לא היו מקררים וכל יום אכלנו אוכל טרי ובריא. כמה שנים לאחר מכן היה לנו מקרר עם קרח. את האוכל היו מבשלים על פתיליות ופרימוס.
בחצר הבית היה טאבון ואמי הייתה אופה פיתות ואפילו הייתה מבשלת בו אוכל טעים.
 
מכונת כביסה לא הייתה ובחצר היו חופרים בור ומבעירים אש מגזעים של עצים ועליהם מניחים חבית גדולה ומכבסים בגדים ביד. פעם בשבוע היה עובר עגלון עם סוס ועגלה וצועק "נפט, נפט" ומוכר לתושבים.
 
מכוניות היו רק לאנשים בודדים. לאבי היה חמור רתום לעגלה שהיה בשימוש לצרכי עבודה בפרדסים וגם שימש רכב הסעות לילדים הקטנים. למשל היו מסיעים אותנו בעגלה לחוף ים מכמורת, חוויה שאזכור כל חיי. יש כאלה שהיה להם סוס רתום לעגלה. לצעירים יותר הייתה וספה עם סירה.
 
המושב שבו גרתי היה מושב דתי, שער הכניסה היה נסגר עם כניסת השבת כדי לא לאפשר כניסת מכוניות. בבית ניהלנו אורח חיים דתי, בית כנסת, תפילות, שמירת שבת. חוויה מיוחדת: ביום שבת אבי ואחיי היו מסבים סביב השולחן, שרים שירי קודש, קוראים את פרשת השבוע בניב תימני ורק לאחר מכן הילדים היו פונים לעיסוקיהם.
 
בילדותי לא היו טלוויזיה, מחשבים וטלפונים אבל הייתה לנו פעילות ענפה ומעניינת כמו תנועת נוער "בני עקיבא", היינו משחקים בקפיצות בחבל, קלס, מחניים וחמש אבנים והבנים היו משחקים בכדורגל, כדורסל או שהיינו נפגשים באחד הבתים ומספרים חוויות ומשחקים משחקי חברה.  בשבתות היינו מטילים ברגל בשדות ובפרדסים, נהנים מהנוף ומהטבע. לימים בנו לצעירים מועדון שבו היו מקרינים סרטים פעם בשבוע ומסיבות ריקודים.
 
בחופשים לא הייתה קייטנה, היינו מבלים אצל קרובי המשפחה. כשהיינו ילדים לא חגגו לנו יום הולדת בגן או בבית הספר. מגיל 3 עד 6 הלכתי לגן ילדים במושב, עם גננת ששמה ציפי. למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי דתי בכפר הרואה. בשנים הראשונות היינו הולכים ברגל, מרחק של קילומטר, כדי להגיע לבית הספר. לימים התחילו הסעות באוטובוסים. בית ספר תיכון למדתי שנתיים בפנימייה דתית בכפר בתיה. בזמנו זה היה מאוד מקובל, מי שהלך לפנימייה נחשב לתלמיד טוב. שנה נוספת למדתי במדרשת רופין וסיימתי 13 שנות לימוד.
 
בסיום התיכון התגייסתי לצבא, דבר שהיה בזמנו מאוד חריג בנוף ילדותי, באתי מבית מאוד דתי ולא היה מקובל שבנות מתגייסות אבל אני לא ויתרתי ולמרות שלא קיבלתי את ברכת ההורים התגייסתי לצבא. שירתתי שנה ושמונה חודשים בחיל חימוש בסיני, שהיה אז בשליטת ישראל. לאחר הסכם השלום עם מצרים בשנת 1979 סיני הוחזרה למצרים.
 
לאחר השחרור עבדתי בבית משפט בנתניה. באוקטובר פרצה מלחמת יום הכיפורים ופוטרתי מהעבודה. השכן שלי, שהיה שוטר במשטרת ישראל, סיפר לי שדרושים שוטרים ושוטרות ושאנסה את מזלי להתקבל לשורות המשטרה וכך היה. התגייסתי בדצמבר 1973. מרבית שירותי עסקתי במשאבי אנוש, שזה גיוס שוטרים, טיפול אישי בנושא רווחה, בכספים, שחרורים ופרישה מהמשטרה. פרשתי לגמלאות לאחר 27 שנות עבודה.
 
במסגרת עבודתי במשטרה הכרתי את סבא גבי, שגם הוא היה שוטר ושימש כקצין קשר במשטרה. נישאנו לאחר 2 שנות חברות, בשנת 1976. נולדו לנו 3 ילדות חמודות ומקסימות: שני, שלומית ואפרת. בבית שבו שני בני הזוג שוטרים לא תמיד היה קל לתפקד. סבא היה עובד משמרות או שהיה בלימודים בקורס קצינים, אבל לסבא היה חשוב להיות שותף והקפיד לעזור בשיעורי בית ובאספות הורים בבית הספר. הבנות היו מניחות את המחברות על השולחן כדי שסבא יבדוק. כל זמן פנוי של סבא הוא השתדל לתת זמן איכות לבנותיו.
 
למרות העבודה התובענית שלנו הצלחנו להקים משפחה לתפארת. החינוך והלימודים והקניית ערכים קדמו לכל. סבא פרש לפנסיה לאחר 30 שנות שירות וכיום הוא עובד בעירית רעננה בתחום הביטחון. אני נהנית מזמן איכות, סבתא במשרה מלאה ל- 8 נכדים, מבלים, טיולים בארץ ובחו"ל, בקיצור – החיים הטובים.
מורה מובילה לילך פרץ
תשע"ה, 2015

מילון

וספה עם סירה
וספה הוא שם המותג של משפחת קטנועים המיוצרת על ידי חברת פיאג'ו האיטלקית. דגם הווספה הראשון הוצג בשנת 1946 וכלל חידושים מהפכניים רבים שהפכו אותו באופן מעשי למייסד ענף הקטנועים, אף על פי שדגם בעל דמיון לקטנוע הוצג מספר שנים לפני כן בארצות הברית

ציטוטים

”הורי עישנו נרגילה. זה עשה להם מצב רוח טוב ואנו יכולנו להשתולל מבלי שהם יכעסו“

הקשר הרב דורי