מאגר סיפורי מורשת

שמי עמירם (עמי) ניב במקור קנובל, נולדתי בחיפה וכאן אספר את סיפורי.

השנה 1940, ימי מלחמת העולם השנייה והבריטים שלטו בארץ. אמי ברכה נכנסה להריון לא מתוכנן לאחר שכבר נולדה אחותי הבכורה יוכבד בת ה-7 ואחותי השנייה רינה בת ה- 3.

הורי אחיותי ואנוכי בגיל 3

לדעתם של אמא ואבא, הפרנסה הייתה דלה ולא מספקת לקיום בכבוד, לכן אמי ברכה הלכה לרופא קופת חולים וקיבלה מסמך להפסקת ההיריון.

וכאן נכנסת מזל השכנה הטובה לתמונת לידתי. אמי פנתה למזל בבקשה שתשמור על בנותיה, אחיותיי, בשבוע הבא, בשל הגרידה המתוכננת. מזל, שלא האמינה לאמי, ביקשה לראות את אישור הגרידה. בראותה כי אכן כך הוא ובשל אי הסכמתה של מזל לגרידה קרעה מזל את האישור לבית החולים. אמי העדינה התביישה לבקש אישור חדש מקופת חולים ובזכות מזל נולדתי ביום הלידה אמי שכבה במיטתה בבית החולים רמב"ם כשאניית מלחמה איטלקית יורה פגזים לעבר העיר חיפה. כל היולדות "הוותיקות" נתבקשו לרדת למקלטים, רק אמי נשארה לבדה בכל המחלקה כשהיא שומעת את הדיי הפגזים הנוחתים.

סבא עמי בן 3

כשנולדתי, הוריי בחרו לקרוא בשמי עמירם שפירושו "עמי נשגב", בגלל היותם ציונים שעלו מפולין במסגרת התנועה הציוניות "החלוץ המרכזי" שרצו לשכוח את עברם הגלותי. מאותה הסיבה, בבית לא דברו פולנית וגם לא יידיש. שפות אלו נשמעו מפי הורי רק כשהגיעו חברים וחברות שלא התאמצו ללמוד ולדבר בעברית תקינה.

אמי בקאליש פולין, התנועה הציונית החלוץ המרכזי

אבי צבי, דיבר ערבית מעולה מאחר וקונדיטוריית ההורים שלו שכנה בלב השכונה הערבית "ואדי ניסנס". את הסבא והסבתא שלי מצד אבי לצערי לא זכיתי להכירם כי נפטרו טרם לידתי. גם את הסבא והסבתא מצד אמי לא הכרתי כי הם נרצחו על ידי הנאצים.

אבא בבגד ים "אופנתי"

משפחת קנובל – סבא, סבתא, אבי ושני אחיו

מכל משפחתה של אמי – משפחת באום, שרדו לאחר מלחמת העולם השנייה רק אחיה שמעון, אשתו לוניה ובנם יעקב. בנם השני לא שרד את אושוויץ. הם עלו לארץ בתום המלחמה וחיו בחיפה בקרבת משפחתנו.

אח של אמא שמעון, אשתו לוניה ובנם יעקב

אמי ברכה, בשל היותה ציונית וחברה בחלוץ המרכזי בפולין עזבה את המשפחה הדתית מאוד, למרות היותה הבת הקטנה ביותר מתוך 7 ילדים ובהיותה בת 17 בלבד.כשהייתה בת 18 בלבד התחתנה עם צבי קנובל אבי.

אבי היה אחד משלושת ילדי משפחת קנובל. למשפחת קנובל הייתה קונדיטוריה בכיכר פריז בעיר התחתית בחיפה, בה עבדו כל בני משפחת קנובל, וכך זכתה כל משפחת קנובל לעוגות טעימות ויפות מפרי עמלו של אבי צבי, בכל החתונות, החגיגות, ימי ההולדת ושאר אירועים משפחתיים.

גרנו בדירת קרקע ברחוב השלום 3, בניין אבן ישן. בשנים האלו שלטו הבריטים בארץ ישראל עד 1948, שנת קום המדינה. יחסי השכנות והיחסים עם ערביי חיפה היו טובים כך שאפילו את הדלתות לדירות לא היה נהוג לנעול.

יובל בבית סבא עמי בחיפה

למרבית האוכלוסייה לא היה טלפון כך שאם חפצת לבקר מישהו פשוט הגעת, דפקת על הדלת ואם היית בר מזל והם היו בבית נפתחה הדלת לפניך.

מכיתה א' עד כיתה ה למדתי בבית הספר – "עממי א" ברחוב ביאליק, לשם צעדתי לבדי יום יום ובחזרה מרחק של כ-2.5   קילומטר ברחובות חיפה הראשיות.המורים היו מצוינים כך שההשכלה והחינוך להם זכינו, נותרו באישיותנו עד היום.

תמונות ילדות

מכיתה ו' עד  כיתה ח' למדתי בבית ספר "ליאו באק", ששמו הולך לפניו בתלמידיו המצטיינים ובמוריו המצוינים עד עצם היום הזה. אדגיש כי יסודות במתמטיקה שלמדנו אצל המורה הייקית זבדי נמצאים בשימוש אצלי עד הלום.

עד היום עשרות פרקי תהילים זכורים לי בעל פה מאחר ונדרשנו כל שבוע ללמוד פרק תהילים חדש . חיי החברה התנהלו בדרך כלל בתנועות הנוער, אנחנו היינו בתנועת "הצופים", בתחילה בשבט "הלל" ואחר כך, מכיתה ט' בשבט ה"ריאלי", במקביל מגיל 8 גם הייתי חבר בתנועת "צופי ים" חיפה.

אני ב"צופי ים"

בהיותי פעיל מאוד גם בצופים ובמיוחד בצופי ים, נבחרתי בשנת 1957 להיות נציג צופי ים ישראל בכנס עולמי של הצופיות העולמית באנגליה.במשלחת של ישראל נבחרו 30 צופות וצופים מכל הארץ ובנוסף למדריכים ומלווים מבוגרים של הנבחרת.הכנו הופעות שירה וריקודים שבהם הופענו גם במסגרת  הג'מבורי העולמי של הצופים וגם בפני קהילות יהודיות בהן ביקרנו בסיום הג'מבורי.

בנבחרת ישראל לג'מבורי העולמי של הצופים נימנו גם סביונה רות לוי שהפכה להיות שופטת בית המשפט העליון, אלי זוהר שהפך להיות אחד מעורכי הדין המוכשרים והמפורסמים בישראל, ורמי לוי – במאי סרטים מוכשר.

למדתי בבית הספר התיכון המקצועי שליד הטכניון בסמ"ת במחלקת מכשירנות וסיימתי את לימודיי בשנת 1958 בהצלחה ועם  תעודת בגרות עם ציונים טובים. בהיותי חבר תנועת הצופים התגייסתי לנח"ל וסיימתי טירונות ב"מחנה 80" פרדס חנה.

באותה שנה קרה לנו אסון גדול ואמי נכוותה כתוצאה מפיצוץ פרימוס ששימש בשנים ההן לחימום מים בדוד לכביסה. הכוויה הייתה חמורה ומסוכנת מאוד בדרגת 65% שהצריכה ניתוחים והשתלות עור רבות. הצלקות מאירוע זה פיזית ונפשית הלכו עמנו לאורך שנים רבות עד יום מותה בשנת 1997 בגיל 86.

אמי ותמונת הוריה

עד המקרה הזה שאפתי ותכננתי להיות רופא אך בשלושת החודשים אחרי האסון כששמרתי על אמי כל לילה בבית החולים במשך 3 חודשים, מצאתי עצמי בוכה הרבה וחשבתי לעצמי שרופא לא יכול להיות רגשן כל כך. לכן, עם סיום השרות הצבאי לא למדתי רפואה, עובדה שגרמה לי לחשוב במשך שנים רבות שאולי טעיתי.

מאחר והיו בי כישרונות תכנון ועיצוב החלטתי עם סיום הצבא ללמוד אדריכלות ובניין ערים בטכניון בחיפה ובשנת 1966 סיימתי 5 שנות לימוד אדריכלות ובנין ערים וקיבלתי תואר מהטכניון. באותה שנה גם התחתנתי עם סבתא של יובל, סבתא דליה לבית פרייר. מספר חודשים אחרי כן, כפי שתכננתי עוד כרווק, טסנו לקנדה וארה"ב. במונטריאול חיינו כשנתיים ושם נולדה בתנו הראשונה לה קראנו גלית, על שום שנולדה בגלות. גלית היא דודה של יובל. עברנו לקולומבוס אוהיו בארה"ב שם המשכתי לתכנן מבנים שאני גאה בהם עד היום למרות 50 השנים שחלפו. בתנו עופרה נולדה בקולומבוס בשנת 1970 וקבלה את שמה על שם אבי, סבא צבי, שנפטר 9 חודשים קודם לכן. עופרה כמובן גם דודה של יובל והיא הגשימה את התואר דוקטור לרפואה אותו החמצתי.

גלית סיימה גן חובה ועל פי תכניותינו ובעיקר תכניותיה של סבתא דליה, ארזנו וחזרנו לישראל בשנת 1973, כדי שהבנות ילמדו בארץ. זה היה התנאי של סבתא דליה  לפני שהתחתנה איתי. גרנו בארץ ברמת אביב ושלוש שנים אחרי זה בשנת 1976 נולדה שירלי בתנו הקטנה שהיא גם אמא של יובל.

למזלנו בנותינו יפות ומוכשרות וסיימו את לימודיהן תמיד בציונים גבוהים ובהצטיינות. גלית רואת חשבון, עופרה רופאת משפחה ושירלי אמא של יובל סיימה משפטים ומנהל עסקים ברייכמן. משפחתנו התרחבה במשך השנים והיום אנחנו מבורכים ב- 6 נכדים ו 2 נכדות. הנכד הבכור תום התגייס לפני מספר חודשים לצבא.

מזלם של נכדינו יובל ואחיו עומר ומזלנו אנו סבתא דליה וסבא עמי שאנו גרים קרוב, ומזלנו הנוסף בכך שההורים של יובל ועומר חוזרים מעבודתם בשעות הערב וזקוקים לתמיכה יומיומית מסיום בית הספר ועד לשובם של ההורים מהעבודה. ומי יכול למלא מטלה זו טוב יותר מסבתא וסבא??!! לכן אנחנו נמצאים במחיצתם מחצית השבוע ,עם סיום בית הספר ועד שובם של ההורים.הסעות לחוגים, כדורסל, כדורגל, עבודות יצירה במסגרת בית הספר וכל מטלה שתוטל עלינו על ידי הילדים וההורים תבוצע במסירות ובהנאה רבה.

אשרינו שזכינו לנכדים שכאלה שממלאים את ליבנו באושר רב. התמזל גם מזלם של יובל ועומר שסבתא דליה בשלנית מעולה והם נהנים ממטעמיה. יום יום שבוע שבוע.

חבל שדליה ואנוכי לא זכינו להכיר את סבא וסבתא שלנו ולטעום מהיחסים המיוחדים הנרקמים בין הדורות.

הזוית האישית

עמי: תכנית הקשר הרב דורי לא הייתה נחוצה לי כדי להעמיק את הקשר עם יובל הנכד שלי. כאמור התמזל מזלינו, אישתי ואני שאנחנו נמצאים במחיצת יובל ואחיו עומר יותר ממחצית השבוע וכמעט כל חגי ישראל, כך שהקשר בינינו יותר ממצוין.

יובל: הכרתי את הסיפור של סבא. נהניתי לעבוד איתו. דיברנו על הסיפור גם בהזדמנויות אחרות.