מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"אל תשליכני לעת זקנה"

אני וסבתא דליה במסיבת הסדור בכיתה א'
סבתא דליה בצעירותה בגיל 4
סבתא דליה לוי מספרת על חייה לנכד שמי

"אל תשליכני לעת זקנה"

סבתא דליה לוי מספרת על חייה לנכד שמי

שמי דליה לוי  לבית מוסא, שם אבי חסן-יפת ושם אמי רניה-חנה, לבית שער.

נולדתי בשכונת שיכון ממשלתי, בעיר נהריה, שבמדינת ישראל, בתאריך כ"ו כסלו, תשי"ב, נר שני של חנוכה. מדי שנה, אני מציינת את יום הולדתי עם משפחתי הקרובה.

מקור השם שלי הוא מדודתי עדינה, היא זו שהעניקה לי את השם. שם המשפחה שלי במקור היה מוסא והשתנה בשנת 1981 ללוי, כאשר התחתנתי. במשפחת הורי אני הראשונה מבין שלושת אחיי: אריה ואהובה. אחותי הבכורה סעידה-מרים נפטרה כשהורי עלו לארץ מתימן. אני ואחיי דיברנו בינינו בעברית ועם ההורים דיברנו תימנית. הקשר המשפחתי שלי מצוין.מתקשרים הרבה, נפגשים הרבה וגם מדברים בטלפון.

בחופשות נהגתי לנסוע לדודתי עדינה בישוב קדימה, היינו עושות עבודות יד ומשחקות עם בני הדודים בחצר הגדולה.

בביתנו נהגו מנהגים ייחודיים כמו: טקס החינה לפני חתונה. אמי בישלה ואפתה מאכלים תימניים, כגון: פיתות בתנור אבן, לחוח, חילבה, קובנה וג'חנון. החג החביב עלי הוא חג החנוכה משום שנולדתי בנר השני של חנוכה.

יש לי חפץ מיוחד שעובר בירושה – סט תכשיטי כסף תימני, שאמי קיבלה מחמיה, ונתנה לי בירושה. חפץ זה עובר מדור לדור בירושה והוא ייחודי, הוא נעשה על ידי סבי הצורף בתימן.

אומנות תימנית שהראתי לנכדי שימי אטיאס

תמונה 1

לידה בבית

מקרה מיוחד שאני רוצה לספר עליו קרה בשנת 1955 כשהייתי בת ארבע, זה היה בנהריה. אמי ילדה את אחותי הקטנה בבית (כך היה נהוג בחלק מהמקרים בעבר) ואני רציתי להיכנס לחדר בו אמי הייתה, להיות איתה, אך לא הירשו לי כמובן ואבא שלי עצר אותי מלהכנס.

ילדותי עברה עלי בשמחה. חוויה שאני זוכרת היא, שהלכנו לקטוף כלניות על יד קיבוץ כברי עם חברות. בילדותי אהבתי את השיר "בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד…".

למדתי בבית הספר היסודי דתי, "רמב"ם", בנהריה מכיתה א'-ו'. בין המורות שלימדו אותי הייתה המורה אורנה. אצלה למדנו: תורה, עברית, חשבון, אנגלית, מלאכת יד וכלכלת בית. בבית הספר אהבנו ללכת לשיעורי חקלאות ואת התוצרת מכרנו כדי לאסוף כסף לטיול שנתי. ההצגות והתערוכות של תפירה, ועבודות יד בשיעורי מלאכה שלנו, בבית הספר ובמועדון הנוער אחר הצהריים היו משמעותיות מאוד עבורי.

בסיום כתה ו' של ביה"ס היסודי, בנהריה, השתתפתי בהצגה בשם: "הזמיר" ונהנתי לשחק עם חברותיי בפארק. משחקי הילדות בהם אהבתי לשחק היו: ים יבשה, מחניים, קלאס, קפיצות בחבל, גומי וחמש אבנים. האופניים הישנים שלי היו עבורי החפץ היקר ביותר בילדותי. אהבתי לרכב עליהם, ושמרתי אותם עד שהם עברו לאחותי.

בתיכון למדתי ב"אור חדש", בכפר חסידים. זכורים לי בעיקר לימודי התפירה כי אותם הכי אהבתי. עד היום אני שומרת על קשר עם חברותיי מהתיכון: אליס, יונה, נעמי ורונית.

אירוע משמח מתקופת נערותי היה החתונה של דודתי עדינה, אחות של אמי. כל המשפחה מצד אמי השתתפה. אני זוכרת שאחרי החתונה התגעגעתי אליה מאוד.

לאחר התיכון הלכתי ללמוד את מקצועות האופנה: תפירה, גזירה ודיגום. לאחר התיכון למדתי בסמינר בית יעקב, בירושלים, במשך שנתיים. בתחילה עבדתי בתיכון "בית יעקב" בחיפה- לימדתי תלמידות את מקצועות האופנה. היה לי סיפוק כשראיתי מוצרים שהתלמידות תפרו. לאחר מכן עבדתי גם בתיכון "אור חדש", בכפר חסידים, וב"בית יעקב" בחיפה.

מלחמת יום כיפור

מלחמה זו התחילה כשהייתי בת עשרים ושתיים. אני זוכרת שהחיילים יצאו מבית הכנסת באמצע יום כיפור. באותו הזמן הייתי בבית של ההורים, שמענו אזעקה וראינו את כל הגברים הולכים למלחמה. הרגשתי פחד כי לא ידעתי מה הולך לקרות.

הכרתי את בעלי יוסי בשנת 1981 כשהיינו בני עשרים ותשע. התחתנו באותה שנה. החתונה הייתה בעכו. לפני החתונה בעלי אמר לי שהוא רוצה להקים איתי משפחה. היום אנחנו לא ביחד. היום אני גרה לבד בקרית אתא, באותו בית. נולדו לנו שתי בנות: בתאל וצורית. אני, שימי, הבן של בתאל. יש לי שלושה נכדים, כן ירבו, שגרים בקרית אתא ובעפרה. אני פוגשת את הנכדים הגדולים כל שבועיים, ואת הקטן כמעט כל יום. אני פוגשת אותם בביתי. אנחנו אוהבים לשוחח ולשחק יחד.

כיום אני מתנדבת בקרית אתא ואוהבת לעשות מעשי חסד, הייתי רוצה להמשיך להשתלם בתחום התפירה, שאהבתי מאד בעברי.

בחרתי לקרוא לסיפור שלי "אל תשליכני לעת זקנה", מכיוון שאבי היה מצטט ומבקש שנטפל בו ונכבד אותו. ואכן, לעת זקנתו ובסוף ימיו, ב"ה, זכינו לכך!

הזוית האישית

הנכד שימי: למדתי מהסיפור של סבתא שיש להעביר מידע מדור לדור, ועל מנת לדעת צריך לשאול. כשסבתא סיפרה לי את הסיפור שלה הרגשתי חיבור לסבתא ולהיסטוריה של חייה, כי לכל אחד יש סיפור חיים. אני מאחל לסבתא שתהייה שמחה כל המשך חייה. אני רוצה להגיד לסבתא תודה על המאכלים הטעימים שלה ועל שהיא דואגת לי כשאני אצלה.

סבתא דליה: נהנתי מתהליך התיעוד, שיתוף העבר, והסיפור המשפחתי שלנו. התיעוד תרם לקשר ביני לבין נכדי, שימי בכך שעכשיו הוא מכיר יותר את המשפחה ואותי. כמו כן יכולתי לספר לו איך אנשים חיו בעבר. התכנית "הקשר הרב דורי" חשובה בעיני כי היא מחברת בין הדורות ומחזקת את הקשר המשפחתי.

 

מילון

טקס החינה
טקס הנהוג בצפון אפריקה ועדות המזרח, כטקס מעבר מחיים כיחידים לחיי זוגיות. בטקס מורחים חומר אדום-כתום, בצורה עגולה על כפות ידי החתן והכלה כברכת שפע וכסימן למזל טוב.

חילבה
נמצא בשימוש במטבח התימני ומשמש צמח החילבה להכנת רוטב המשמש כמעין מטבל טוב לאכילה עם פיתה תימנית (סלוף) או עם לחוח ביחד עם מרק תימני.

ציטוטים

”"אל תשליכני לעת זקנה", מכיוון שאבי היה מצטט ומבקש שנטפל בו ונכבד אותו. “

הקשר הרב דורי