מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אל הלא נודע

תמונה זאת צולמה בבריתה שלי
בוקר חג פסח
סיפור העלייה וההתיישבות של סבי ממרוקו

מנקודת  ראיה של סבי, מישל:

בשעת לילה מאוחרת שהשמיים היו מלאי כוכבים ראינו את האורות של ארץ ישראל.

כל הנוסעים בספינה החלו למחוא כפיים ולשיר שירים המבטאים את שמחתם, ההתרגשות של כולם ניכרה על פניהם, חלקם בכו ולא האמינו שהרגע המיוחל הגיע, אחרי תלאות רבות בים בדוחק, במחלות, סוף סוף הגיע הרגע לנשק את אדמת ארץ ישראל.

הספינה עגנה בנמל חיפה ומשפחות משפחות החלו אט אט לרדת מן הסיפון ולהירשם אצל הרשם על מנת לקבל תעודת זהות ותלושי מזון. כולם עמדו בתור עייפים, תשושים, אך מלאי תקווה להתחלה חדשה.

גם אני עמדתי ולא הבנתי מה קורה סביבי. העלו את כל משפחתי על משאית והובילו אותנו אל הלא נודע. הגענו בשעות הבוקר המוקדמות אל "חצור הגלילית", כל משפחה קיבלה כמה שמיכות ומוצרי מזון בסיסיים. הובילו אותנו לבניין עם כל עולי מרוקו שחלקם באו איתנו באותה אנייה וחלקם היו כבר "ותיקים". נכנסנו אל הדירה שהייתה ללא חשמל, השכנים דאגו לנו לנרות ולאט לאט פרשנו לשנת לילה, עייפים אך מלאי התרגשות וחששות לקראת הלא נודע.

בבוקר, אמי הכינה לנו ארוחת בוקר דלה, מן המצרכים שקיבלנו, וירדנו כל הבנים אל המטה השכונתי, על מנת שישבצו אותנו לעבודה. נאמר לנו שאנו הולכים לעבד את השדות, קיבלתי "טוריה" והעלו אותי ואת חבריי בטרקטור שגרר אותנו לעבר השדות.

כשהגעתי אל השדה, השדה היה מחולק על ידיי סרטים, כל אחד היה צריך לעבד את הריבוע שלו וכשסיים, האחראי היה צריך לחתום לי בפנקס שאכן העבודה נעשתה ובסוף החודש הייתי צריך להציג את הפנקס החתום אצל "השלם" ולקבל ממנו את משכורתי.

באחד הימים, האחראי החליט שלא עיבדתי את האדמה טוב, ולא הסכים לחתום לי בפנקס. הוכחתי לו שאכן העבודה נעשתה והוא לא הסכים עמי. בכעסי הרב רדפתי אחריו עם הטוריה ואמרתי לו שלא אחזור לעבוד כאן. חזרתי אל ביתי ואמרתי להורי שאנחנו צריכים לעבור דירה, ששמעתי שבבאר שבע מחפשים עובדים לעבודת טקסטיל ואולי שם יתמזל מזלנו.

לאחר כמה ימים אספנו את מטלטלינו הדלים וירדנו לבאר שבע. חברו של אבי דאג לנו לצריף קטן בו חיינו במשך שלוש שנים, אני התחלתי לעבוד בטקסטיל באר שבע ונראה היה שהחיים מתחילים להסתדר. אחרי המגורים בצריף עברנו לדירת עמידר אמנם קטנה אך הייתה תמיד מלאה בשמחה, אהבה ובאושר.

הזוית האישית

סבא מישל-מאיר והנכד שי, נפגשו ותיעדו את סיפור עלייתו של סבא ממרוקו וההתאקלמות בארץ.

מילון

טוריה
מעדר כבד בעל כף מלבנית ורחבה

ציטוטים

”תמצה את החיים עד הסוף“

הקשר הרב דורי