מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברומניה בעיר בוטושני בתאריך 15.05.1930, להורי חנה ויוסף שורץ (ולעוד שבעה אחים). בילדותי עברתי את מלחמת עולם השנייה תחת עול הנאצים, עד שנת 1944 כאשר רומניה נכבשה ע"י הצבא הרוסי.

 

עם שחרור רומניה ע"י הצבא הרוסי החלו התנועות הציוניות להקים סניפים ברחבי רומניה ולקלוט צעירים כדי להעלות אותם לארץ ישראל. אני הצטרפתי לתנועת "גורדוניה". לאחר הצטרפותי לתנועת גורדוניה קיבלנו הודעה על העלייה לארץ ישראל. יצאנו בחשאי מהעיר שבה גרתי לעבר עיר הבירה, ולאחר המתנה של חודש ימים הגיע האישור לעלייה. יצאנו לנמל קונסטצה ולמחרת עלינו לאנייה.

 

הרגע שחכינו לו הגיע – נתקבל האישור לעלות לאנייה שבה היינו אמורים להפליג ליעדנו – ארץ ישראל! פרץ של שמחה ושירה אדירה פרץ מפי האנשים שעל האנייה, הם רקדו בכל מקום שניתן.

 

יצאנו לדרך אל הבלתי נודע. השיט עבר, יחסית, ללא תקלות במשך 7ימים. בשחר היום השביעי הופיעו באופק 3 משחתות בריטיות, הקיפו את האנייה שלנו וציוו על הקברניט לעצור. הקברניט לא נענה להוראה. הם ירו מטח אש לכיוון האנייה. המשכנו בדרכנו לארץ ישראל בליווי המשחתות הבריטיות. האנייה המשיכה בדרכה לכיוון היעד שלנו בליווי המשחתות הבריטיות עד שהגענו לנמל חיפה. עם בוקר נכנסנו לרציף הנמל והחלנו לרדת מהאנייה. הוכנסנו לאוטובוס והעבירו אותנו למחנה המעצר עתלית. בכניסה למחנה עתלית עברנו טיפול ב-ד.ד.ט. השהייה במחנה המעצר עתלית ארכה כחודשיים, ובתקופה הזו הגיע המדריך צבי עם רשימה שמית. לאחר הגעתו החל באיסוף הנוער לפי הרשימה והודיע לנו שיעדנו להגיע לקיבוץ ניר עם. מאותו היום החלו חיינו במחנה להיות  מעניינים. התחלנו ללמוד עברית ולשמוע הרצאות על חיי הקיבוץ שאנו עתידים לעבור אליו.

 

במשק ניר-עם חיכו לנו בתלבושת חגיגית וערכו לנו קבלת פנים חמה. אחרי קבלת הפנים התארגנו בחדרים. אחרי ההתארגנות והכרת המשק, שיבצו אותנו לעבודות במשק. הרגשתנו היתה נפלאה ויצאנו לעבודה בשמחה. זמננו התחלק בין עבודה, לימודים וחיי חברה וכך התחנכנו לעבודה ולאהבת הארץ ולעזרה הדדית.

 

בעתלית הופרדתי מאחי, והוא נשלח לקבוצת דגניה. רק אחרי שנה בניר-עם נפגשתי לראשונה עם אחי אלכס. 

 

לאחר שנה בארץ התקבלנו לארגון ההגנה ולפלמ"ח והתחלנו באימונים צבאיים לקראת הבאות שעמדו לקרות בארץ. במשק החלו הכנות בהקמת ביצורים ועמדות הגנה על המשק. במלחמת השחרור עמדנו מול הצבא המצרי ולמרות ההפגזות הכבדות המשכנו בעבודות השדה ובמשק החי, ובלילות שמרנו בעמדות.

 

לקחתי חלק   בעבודת בניית בריכת המים בניר-עם, המיועדת ליישוביי הנגב שעלו להתיישבות ביום הכיפור בשנת 1947.

עם סיום המלחמה התארגנו ללכת להקים ישוב  חדש באזור הגלבוע . לאחר ניסיון של שנה הנקודה התפרקה בגלל אי התאמה של החברות שאכלסו את היישוב. לאחר ההתפרקות עברנו לארגון שהיה מיועד להצטרף למושב אמץ. בהיותי במושב אמץ החלטתי לעזוב את הארגון ולהתגייס, על אף שהייתי חייל במילואים ולפי החוק הייתי משוחרר מלשרת בצה"ל.  הגיוס היה בשבילי דבר נשגב היות שרציתי לשרת את המדינה ולתרום לביסוסה.

 

השרות בצה"ל נמשך עשרים שנה. תוך כדי השרות בצבא הכרתי נערה ממושב חרות וברבות השנים הפכנו לזוג והקמנו משפחה ביחד. היום המאושר היה בל"ג בעומר 1954.

 

 

נכתב בשנת 2005

מורה מובילה: אילת שחק