מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אלישבע את הילדות אוהבת ועל השם מספרת

אני ונכדתי רומי
אני בילדותי
סיפור על ילדותה אלישבע גרינברג ועל מקור שמה ושם משפחתה

שמי אלישבע גרינברג לשעבר הררי. נולדתי ב-5.5.1948 בבית חולים בלינסון בפתח תקווה, אני בת יחידה להוריי שמואל ושרה. ילדותי עברה עליי בתל אביב. למדתי ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושליים ואחר כך בתל אביב.
מקור שמי 
שמי הוא אלישבע ונקראתי כך על שם סבא וסבתא שלי אליהו וסבינה – שבע. במשפחת אימי הייתי הילדה הראשונה שנולדה בעיר, כולם היו קיבוצניקים במרחביה ועין השופט, דודי מקיבוץ מרחביה ביקש מאימי לקרוא לי אלישבע על שם הוריהם אחרי שהבין שאף אחד לא יחזור מפולין. אימי הסכימה וחודש לאחר מכן נהרג אותו דוד בהפצצת מרחביה.
 
לפני הנישואים שם משפחתי היה הררי. הררי הוא לא השם המקורי של אבי, אבי עלה לארץ כעריק מהצבא הפולני והגיע לקבוצת כינרת, שם היו צריכים להוציא לו מסמכים של חבר קיבוץ, שם משפחתו היה פייחוביץ' מכיוון שהיה גבוה עיברתו לו את השם להררי והוא נקרא שמואל הררי. לאחר המלחמה משהתברר שאף אחד מבני משפחתו לא שרד החליט להשאר עם השם הררי ואני נולדתי כאלישבע הררי. כיום שם משפחתי הוא גרינברג.
ילדות
גדלתי בתל אביב. בשבע השנים הראשונות גרתי ברחוב בן יהודה בבית דירות שכולם היו בני משפחה אחת וכולם דתיים חוץ מאיתנו. רציתי שגם אצלי בבית יחגגו את החגים כמו אצל השכנים. אבא שלי הסכים לקנות לי דגל לשמחת תורה ולקחת אותי על כתפיו לבית כנסת. לפני פסח ביקשתי מאימי שגם אצלנו יהיה קרפיון באמבטיה כמו אצל השכנים, אימי לא יכלה לסרב לי ובאמבטיה שחה קרפיון במשך יומיים. ליל הסדר נחגג בקיבוץ עין השופט אליו נסענו כל שנה. בגיל שבע עברתי לרחוב כ"ט בנובמבר שהיום נקרא משה שרת, בכל הרחוב היו ארבעה בניינים  של שיכון עובדי קופת חולים. הדיירים הכירו אחד את השני וכמובן הילדים, הכבישים לא היו סלולים.
 
למדתי בבית ספר בר כוכבא ואחרי הצהריים ירדנו כל ילדי השכונה לרחוב ושיחקנו באולר, מחניים, קפיצות חבל, חמש אבנים ועוד משחקי חברה.בבית שיחקנו בדוקים, מונופול, סבלנות שבץ נא ועוד משחקי קופסא.
 
אימי עבדה כרוקחת בקופת חולים וחזרה מדי יום בשבע בערב, היא הגיעה להפסקת צהריים בין 12:00 ל-16:00 כך שאחר הצהריים הייתי לבדי עד שאבי חזר מעבודתו באל על כמהנדס חשמל, לימים הפך לעצמאי וגם הוא חזר בשבע בערב. משום שהייתי הרבה זמן לבד בבית למדתי לשחק עם עצמי ופיתחתי דימיון רב במשחקים, שיחקתי עם בובות שהיו תלמידות בבית הספר, ישבו על כיסאות, החליפו ספרים והקשיבו למורה, אימי הייתה בטוחה שמורה בדרך. הבובה שהכי אהבתי נקראה עדנה, היא הייתה בובה הולכת שנקנתה ביריד של קופת חולים.
 
בחופשות ביליתי הרבה בקיבוץ עין השופט אצל דודים שלי, הצטרפתי לקבוצה של בן דודי ומאוד רציתי להיות בת קיבוץ. כשלא הייתי בקיבוץ ביליתי הרבה בבית המרקחת שאימי עבדה בו ומאוד רציתי להיות רוקחת, לימים אימי הטילה וטו על הרצון הזה.בכיתה ד' הצטרפתי לצופים, שבט דיזנגוף. בצופים הייתי עד כיתה י"א. למדתי בתיכון עירוני ד' במגמה הביולוגית.  
 
כיום אני מתגוררת בנווה אפריים (מונוסון), אני נשואה לבעלי, עמי גרינברג ויש שלוש בנות ושמונה נכדים.
את עמי, בעלי, הכרתי כשהייתי סטודנתית בירושליים והוא היה סטודנט בטכניון. נישאתי בתאריך 1/1/1972.
 
תשע"ו

מילון

בנדורות, רסיות ואטומות
בנדורות זה גולות, רסיות הן שקופות עם ציור בפנים ואטומות הם הפשוטות.

ציטוטים

”"הקשר בין הדורות חשוב בהווה ויהיה חשוב בעתיד"“

הקשר הרב דורי