מאגר סיפורי מורשת

זהו סיפור החיים של סבא שלי, אליהו רזניק: סבי נולד בשנת 1950 בישראל בבית החולים בלינסון ונקרא בשם אליהו מאיר. הוא גדל בדירת חדר וחצי, בצעירותו שיחק עם חברים בשדות ובשטחים הפתוחים בקרבת הבית. בשבתות סבי היה הולך לבית הכנסת עם משפחתו. להורים של סבא שלי קראו משה ושושנה זיכרונם לברכה והיו לו ארבע אחיות: מלכה, שרה, חיה וישראלה. כיום סבא שלי ואחיותיו שומרים על מסורות מסוימות מבית הוריהם, כמו ארוחות שישי וארוחות שבת, וגם אצלם כל אחד בחיק משפחתו הגרעינית.

סבא שלי גדל בשכונה יהודית בפתח תקווה שנקראת "שכונת אחדות". בשכונה היו יכולם לקנות את המצרכים במרכול השכונתי. בשעות הפנאי סבא שלי וחבריו היו משחקים בזריקת כדור, חמש אבנים, מחבואים ותופסת. סבא שלי למד בבית הספר היסודי "הס" ולמד מקצועות רבים. סבי סיפר כי המורים היו קשוחים בבית הספר ומי שהיה נענש היו מסלקים אותו מיד מהכיתה. סבי וחבריו היו יוצאים לטיולים כיתתיים לכל מיני מקומות. סבא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", גם היו פעילויות וטיולים ועוד המון חוויות מהנות.

סבי וסבתי הכירו בפעם הראשונה באופן אקראי ברחוב במרכז העיר פתח תקווה. סבי נהג ברכב כאשר סבתי התפרצה לכביש במסלול נסיעתו. סבי ניגש אל סבתי, הציג את עצמו וחיזר אחריה. לסבי ולסבתי נולדו ארבעה ילדים ושמם: גלית, ישראל, שי, סתיו. סבא מספר כי אופי היחסים בין ההורים לילדים היה קשוח מאוד אך גם אוהב מאוד. הילדים נתנו כבוד להוריהם והיה אפשר לדבר עם ההורים על הכל. לסבי ולסבתי נולדו שבעה נכדים ושמם: שחף, אופק, סהר, לינוי, בן, יהלי ולוטם.

הזוית האישית

הנכד בן: נהניתי מאוד בעבודה בתכנית ובילוי זמן איכות עם סבי.